זהר

שצז) תאנא כתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה, תני רבי יהודה, דרא דרשב״י שארי בגויה, כלהו זכאין, חסידין, כלהו דחלי חטאה נינהו. שכינתא שריא בינייהו, מה דלית כן בדרין אחרנין. בגיני כך מילין אינון מתפרשן, ולא אתטמרן. בדרין אחרנין לאו הכי, ומלין דרזי עלאה לא יכלין לגלאה, ואינון דידעי מסתפו. דר״ש כד הוה אמר רזא דהאי קרא, חברייא כלהו עיניהון נבעין דמעין, וכלהו מילין דאמר הוו בעינייהו גליין, כמה דכתיב פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות.

פירוש הסולם

שצז) תאנא כתיב וכו׳: למדנו כתוב, ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה. למד ר׳ יהודה, הדור, שר״ש בן יוחאי שורה בו, כולם זכאים, כולם חסידים יראי חטא הם, השכינה שורה ביניהם. מה שאין כן בדורות אחרים. משום זה דברים אלו מתבארים ואינם נסתרים, בדורו, בדורות אחרים אינו כן, ודברי סודות עליונים אינם יכולים להתגלות. ואלו שיודעים יראים לגלות, כי ר״ש, כשהיה אומר הסוד של המקרא הזה, החברים כולם, היו עיניהם נוזלות דמעות, וכל הדברים שאמר, היו מגולים בעיניהם. כמ״ש, פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות.