זהר

שצו) תא חזי, ככבים ומזלות בברית קיימין, דאיהו רקיע השמים דרשימין ביה, וגליפין ביה, ככבים ומזלות וביה תליין לאנהרא, רבי ייסא סבא הוה אמר הכי, יהי מארת, דתלייא ברקיע השמים, ודא סיהרא דתלייא ביה, כיון דכתיב והיו למאורות הא שמשא. ולמועדים, דהא זמנייא, וחגין, ירחין ושבתי בהו תליאן. והוו.

פירוש הסולם

שצו) ת"ח ככבים ומזלות בברית קיימין דאיהו שמשא דקאמרן, ודא רקיע השמים: בוא וראה ככבים ומזלות בברית הם עומדים, שהוא השמש שאמרנו, דהיינו ז"א, וזהו רקיע השמים שבהכתוב, יהי מארת היינו הנוקבא כנ"ל, ורקיע השמים היינו ז"א, המאיר לה ולככבים ומזלות ולכל העולם כנ"ל. דרשימין ביה גליפין ביה ככבים ומזלות וביה תליין לאנהרא, שבו בהרקיע, רשומים וחקוקים הככבים והמזלות, ובו הם תלוים להאיר על הארץ. ונמצא שרבי אלעזר חולק על רבי יצחק, שפירש השם רקיע על הנוקבא, ועל רבי יוסי, שפירש השם רקיע על יסוד הבינה, והוא מפרש אשר יהי מארת היא הנוקבא, ברקיע השמים הוא ז"א. כנ"ל.
ר' ייסא סבא הוה אמר הכי יהי מארת דתלייא ברקיע השמים: ר' ייסא סבא היה אומר כך בפירוש הכתוב, שהמאציל אמר, יהי מארת שיהיה תלוי ברקיע השמים כלומר, שכל מדות הארתה תהינה תליות ברקיע השמים. פירוש, שהמאציל תיקן כאן, באמירת יהי מארת ברקיע השמים שכל שיעורי קומה יהיו תלוים ברקיע השמים, שה"ס הפרסא, שבעליתו מתחת החכמה מודד קומת רוח להמדרגה. ובירידתו מתחת הבינה מודד קומת נשמה. ובירידתו מתחת ת"ת מודד קומת חיה. ובירידתו להמלכות מודד קומת יחידה. (כמ"ש בתע"ס חלק ב דף ע"ג עש"ה) ודא סיהרא דתלייא ביה, כיון דכתיב והיו למאורות הא שמשא, ולמועדים דהא זמנייא וחגין ירחין ושבתי בהו תליאן והוו. ומארת הוא הלבנה התלויה בכל שיעורי קומתה בהרקיע, כיון שכתוב והיו למאורות ברקיע השמים, הרי נתלה גם השמש בהרקיע. וכיון שכתוב ולמועדים, דהיינו והיו לאותות ולמועדים, הרי שכל שיעורי קומה היוצאים בהזמנים והחגים וראשי חדשים ושבתות, תלוים ונעשים בהרקיע, כנ"ל, שהוא המודד שיעורי הקומה של כל מדרגה.