זהר

שצו) ר' יהודה בר' אלעזר, שאל לרבי חזקיה, אמר לו, מתים שעתיד הקב"ה להחיותם, למה לא יהיב נשמתהון, באתר דאתקברו תמן, וייתון לאחייא בארעא דישראל. אמר לו, נשבע הקב"ה, לבנות ירושלם, ושלא תהרס לעולמים, דאמר ר' ירמיה, עתיד הקב"ה לחדש עולמו, ולבנות ירושלם, ולהורידה בנויה מלמעלה, בגין שלא תהרס, ונשבע שלא תגלה עוד כנסת ישראל, ונשבע שלא יהרס בנין ירושלם, שנאמר​ לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה. ובכל מקום, שאתה מוצא לא לא, היא שבועה, הה"ד ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול. ולא יהיה עוד מבול וגו'. וכתיב אשר נשבעתי מעבור מי נח. מכאן שלא לא שבועה, ומן לאו אתה שומע הן. ועתיד הקב"ה לקיים עולמו, קיום שלא תגלה כנ"י, ולא תהרס בנין בהמ"ק, לפיכך, אין מקבלין נשמתן, אלא במקום קיים לעולמים, כדי שתהיה הנשמה קיימת בגוף לעולמים, ודא הוא דכתיב,​ הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו וגו'.