זהר

שצו) תאנא, א״ר יוסי, מאי דכתיב אני יי'. אני יי׳: עתיד ליתן שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא. אני יי׳ עתיד להפרע מן הרשעים לעתיד לבא. אינון דכתיב בהו הפושעים בי. כתיב אני יי׳, וכתיב אני אמית ואחיה. אעפ״י שאני במדת הרחמים, הרשעים הופכים אותי למדת הדין. דתניא, שם מלא: יי׳ אלהים. זכו יי׳, ואי לאו אלהים. א״ר שמעון, חייבין עבדי פגימותא לעילא. מאי פגימותא. כמה דאוקימנא פגימותא ממש, והא אתמר.

פירוש הסולם

שצו) תאנא א״ר יוסי וכו׳: למדנו, אר״י, מה שכתוב, אני ה׳, פירושו, אני ה׳, עתיד לתת שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אני ה׳ עתיד להפרע מן הרשעים לעתיד לבא, דהיינו אותם שכתוב בהם, הפושעים בי. שואל, כתוב אני הויה, שיורה על מדת הרחמים, וכתוב, אני אמית ואחיה, שיורה על מדת הדין. ומשיב, שפירושו, אע״פ שאני במדת הרחמים, הרשעים הופכים אותי למדת הדין. שלמדנו, הויה אלקים הוא שם מלא, שהויה הוא רחמים ואלקים הוא דין, ופירושו, זכו, הויה. ואם לא זכו. אלקים. א״ר שמעון, הרשעים עושים פגם למעלה. מהו הפגם. הוא כמו שהעמדנו, פגם ממש. וכבר נתבאר. לעיל (ויקרא אות ר״ע)