זהר

שצה) א"ר אבא, כל הני מלין הוו ודאי בבלעם. אבל גלוי עריות מנין, דכתיב, הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביי' וגו'. הא הכא ע"ז וגלוי עריות. סהדותא דשקרא, דכתיב ויודע דעת עליון, ודעת בהמתו לא הוה ידע. קלקל ית דינא, דכתיב לך איעצך. דהא בדינא קיימא, ויהב עיטא בישא לאבאשא, וסטי מן דינא, ואמליך בישין עלייהו.

פירוש הסולם

שצה) א"ר אבא כל וכו': אר"א ודאי כל אלו הדברים היו בבלעם, אבל גלוי עריות מאין לנו שהיה בבלעם. ומשיב, כי כתוב, הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' וגו'. הרי כאן ע"ז, דפעור, ועריות, דכזבי בת צור. עדות שקר מאין לנו שהיה בבלעם. כי כתוב ויודע דעת עליון. והוא אפילו דעת בהמתו לא היה יודע. שלא ידע למה נטתה אתונו מן הדרך, קלקל את הדין מאין לנו שהיה בבלעם. כי כתוב, לך איעצך. שזה עומד ותלוי בדין אם יזכו ישראל או לא, והוא נתן עצה רעה להזיק לישראל ונטה מן הדין, שלא השגיח עליו. ויעץ רעות עליהם.