זהר

שצג) פתח ואמר, קוטיפא דקרנטי, אתערבא באפרסמונא טבא ח"ו. אלא, ודאי כך הוא, באוה"ע קם, ומנו בלעם. משה עובדוי לעילא, ובלעם לתתא. משה, אשתמש בכתרא קדישא דמלכא עלאה לעילא. ובלעם, אשתמש בכתרין תתאין דלא קדישין לתתא. ובההוא גוונא ממש כתיב, ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב. ואי סלקא דעתך יתיר, זיל שאיל לאיתניה. אתא רבי יוסי, ונשק ידוי, אמר, הא חמרא דלבאי נפק לבר.

פירוש הסולם

שצג) פתח ואמר וכו': פתח ר"ש ואמר, נוזל היוצא מפרח קרנטי, שריחו רע, נתערב חס ושלום באפרסמון הטוב, כלומר, אתה מדמה ח"ו את בלעם הרשע למשה רבינו. אלא ודאי כך הוא הפירוש של, באומות העולם קם, ומי הוא בלעם, אשר משה מעשיו למעלה, בקדושה, ובלעם למטה, בטומאה, משה השתמש בכתר הקדוש של מלך העליון, שהוא ז"א, למעלה. ובלעם השתמש בכתרים התחתונים, שאינם קדושים, למטה. ובאותו הדרך ממש כתוב, ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב. הרי שנקרא קוסם, כי היו מעשיו בטומאה ואם יעלה על דעתך יותר מזה, לך שאל לאתונו. שנטמא בה ושכב עמה, כמ"ש חז"ל. בא ר' יוסי ונשק ידיו, אמר הנה האבן שבלבי יצאה לחוץ. כלומר שקושיא זו הכביד על לבו, כמו אבן בתוך לבו. ועתה יצאה ונשתחרר ממנה. חמרא פירושו אבן. מלשון ונעיין בחומרתא דנפקי מניה. (גיטין ס"ט :)