זהר

שצג) ערות אשה, ובתה לא תגלה. תאנא, בתקוני מטרוניתא אוקימנא אלין עדיין, אע״ג דאינון באתגליא ובסתימא, ותמן בת בנה ובת בתה. דהא עלמא אצטריך לון, ואינון ישובא דעלמא, כמה דאוקימנא. ומאן דגלי חד ערייתא מנייהו, ווי ליה, ווי לנפשיה, דהא גלי בגין דא עריין אחרנין.

פירוש הסולם

שצג) ערות אשה ובתה לא מגלה: למדנו, בתקוני המלכה העמדנו אלו העריות, אע״פ שהם בגלוי ובסתום, ושם בת בנה בת בתה. כי העולם צריך להם, והם ישוב העולם, כמו שהעמדנו. ומי שמגלה ערוה אחת מהם, אוי לו אוי לנפשו, כי מגלה בשביל זה עריות אחרות.
פירוש. אשה ובתה, ה״ס בינה ומלכות. אשר בינה היא סתומה מהארת חכמה, והמלכות, היא בגלוי, שהארת החכמה מתגלית בה. אמנם המלכות עצמה מתחלקת ג״כ לב' בחינות סתומה וגלויה. כי מחזה ולמעלה היא סתומה, ורק מחזה ולמטה מתגלית בה הארת החכמה. ועל דרך זה גם ז״א, הוא סתום וגלוי, שמחזה ולמעלה הוא סתום, ומחזה ולמטה הוא גלוי, דהיינו שהארת חכמה מתגלית שם. והטעם הוא. משום שמחזה ולמטה מאיר אור נקבה, דהיינו ממטה למעלה. והחכמה אינה מאירה אלא ממטה למעלה, (כנ״ל ב״א דף ס׳ ד״ה מחלוקת) ע״כ הן בז״א והן במלכות, אין החכמה מתגלה רק מחזה ולמטה, ששם אור נקבה. ומשום זה מכונה בחינת מחזה ולמטה בשם בת, כלומר אור נקבה, הן בז״א והן במלכות. ונמצא שבחינת מחזה ולמטה של המלכות, נבחנת לבת בתה של הבינה. כי אשה ובתה, היא בינה ומלכות. ומחזה ולמטה, שהיא בחינת בת של המלכות היא בת בתה של הבינה. ומחזה ולמטה של ז״א, נבחן לבת בנה של הבינה. כי בינה וז״א, הם אשה ובנה. ומחזה ולמטה דז״א ששם בת ז״א, היא בת בנה של הבינה.
וז״ש, בתקוני מטרוניתא אוקימנא אלין עריין, אע"ג דאינון באתגליא ובסתימא, כלומר אע״פ שאשה ובתה שהם בינה ומלכות, נמצאת הבינה בסתימא, והמלכות באתגליא. וא״כ היה אפשר לחשוב שאין נוהג גילוי ערוה במלכות. רק בבינה בלבד להיותה סתומה ונעלמה. ומכל שכן, ותמן, בת בנה ובת בתה, שהם מחזה ולמטה דז״א ומחזה ולמטה של המלכות ששם עיקר מקום התגלות החכמה, א״כ לא שייך האיסור דגילוי ערוה. משום, דהא עלמא אצטריך לון, ואינון ישובא דעלמא, כי העולם צריך לגילוי החכמה אשר שם. שזהו כל ישוב העולם. כי אם לא היתה מתגלית שם הארת החכמה, לא היו נולדות הנשמות, כי אין הולדת נשמות אלא אחר שנתגלתה שם הארת החכמה. וא״כ היה אפשר לחשוב שלא שייך שם גילוי ערוה. וז״ש. ומאן דגלי חד ערייתא ווי ליה ווי לנפשיה דהא גלי בגין דא עריין אחרנין. פירוש. כי גילוי ערוה, פירושו, שממשיך הארת החכמה ממעלה למטה כדרך הס״א, שהוא בחינת אור זכר, המשפיע מלמעלה למטה, ונמצא שהמגלה ערוה, אפילו במקום מחזה ולמטה דז״א ומלכות, דהיינו שממשיך משם ממעלה למטה, הרי הוא מגלה ערוה במקום מחזה ולמעלה ובמקום בינה, ששם אור זכר הנעלם ומכוסה. שהרי הוא המשיך אור זכר, שהיא בחינת מחזה ולמעלה. ונמצא אע״פ שהוא נאחז במקום המותר, שהוא אור נקבה, אמנם אם ממשיך ממעלה למטה, הרי הוא מגלה אור זכר, ומתגלות העריות במקום האסור. וז״ש, דהא גלי בגין דא עריין אחרנין. אמנם אם אינו ממשיך ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה, אינו ח״ו מגלה ערוה, אלא אדרבא, שהוא ישוב העולם, כמ״ש, ואינון ישובא דעלמא. כי אין הולדת נשמות אלא בגילוי החכמה ממטה למעלה.