זהר

שצא) זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי, דקב״ה בעי ביקריהון, ומגלי להון רזין עלאין דשמיה קדישא, דלא גלי לעלאין קדישין, וע״ד יכיל משה, לאתעטרא ביני קדישין, וכלהו לא יכלי למקרב בהדיה, כנורא יקידתא, וגומרי דאשא. דאי לאו הכי, מאן הוה ליה למשה, למיקם בינייהו. אלא זכאה חולקא דמשה, דהא כד שארי למללא עמיה קב״ה, בעא למנדע שמיה קדישא, סתים וגליא, בכל חד וחד כדקא חזי, וכדין אדבק וידע יתיר מכל בני עלמא.

פירוש הסולם

שצא) זכאין אינון צדיקיא וכו׳: אשריהם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, שהקב״ה רוצה בכבודם, ומגלה להם סודות עליונים של שמו הקדוש, שלא גילה למלאכים העליונים הקדושים. וע״כ יכול משה להתעטר בין המלאכים הקדושים, וכולם לא יכלו לקרב אליו כאש שורף וגחלי אש. משום שהזכיר שמות הקדושים, שהמלאכים לא ידעום. שאם לא כן, מה היה לו למשה, שיוכל לעמוד ביניהם, אלא אשרי חלקו של משה, כי כשהתחיל הקב״ה לדבר עמו, רצה לדעת שמו הקדוש הסתום והגלוי כל אחד ואחד כראוי לו. ואז נתדבק וידע יותר מכל בני העולם.