זהר

שצא) ת"ח, חנוך זכאה הוה, וקב"ה חמא ליה, דיסרח לבתר, ולקיט ליה, עד לא יסרח. הה"ד וללקוט שושנים. בגין דיהבי ריחא טב, לקיט לון קב"ה עד לא יסרחו. ואיננו כי לקח אותו אלקים. ואיננו: לארכא יומין כשאר בני נשא, דהוו אורכי יומין. מ"ט, בגין דלקח ליה קב"ה, עד לא מטי זמניה.

פירוש הסולם

שצא) ת"ח חנוך זכאה וכו': בוא וראה. חנוך צדיק היה, והקב"ה ראה אותו שיחטא אחר כך, ולקט אותו מטרם שיחטא, וז"ש ​וללקוט שושנים. שפירושו, שבשביל שנותנים ריח טוב לוקח אותם הקב"ה מטרם שיחטאו. כנ"ל. ואיננו כי לקח אותו אלקים. ואיננו, פירושו, שאיננו להאריך ימים כשאר בני דורו שהיו מאריכים ימים, מה הטעם, משום שלקחו הקב"ה מטרם שהגיע זמנו כנ"ל.