זהר

שפ) ובג"כ כתיב גם אלה תשכחנה, ואנכי רזא דזאת, לא אשכחך, וכתיב על אלה אני בוכיה, דההוא חובא גרמא לון למבכי כמה בכיין. ד"א על אלה אני, מ"ט. בגין דאתייהיב רשו לאתר דא לשלטאה על ישראל, ולחרבא בי מקדשא, ובגין דאתייהיב לון רשו לשלטאה, אני בוכיה, דא רוח קודשא דאקרי אני.

פירוש הסולם

שפ) ובג"כ כתיב וכו': ומשום זה כתוב, ​גם אלה תשכחנה, שהם זו"ן דס"א, ואנכי שה"ס זאת, דהיינו הנוקבא דז"א, לא אשכחך, וכתוב, על אלה אני בוכיה, כי חטא הזה דעגל שנק' אלה, גרם להם לבכות כמה בכיות, כי בשביל זה נחרב בית המקדש. פירוש אחר,​ על אלה אני בוכיה, מהו הטעם, הוא משום שניתן רשות למקום זה, דהיינו לנחש וסמאל, למשול על ישראל ולהחריב בית המקדש, ומשום שניתן להם רשות למשול, אני בוכיה. זהו רוח הקדש, דהיינו הנוקבא, הנקרא אני.