זהר

שפ) ברזא וסתרא דאלפא ביתא, דאינון כ"ב אתוון, אית מנייהו עשר עילאין, א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י. ותריסר אחרנין, דמתהפכין לכמה גווגין, ומתגלגלין באתוון, ולעולם לא משניין. דהא יינא דאורייתא מהכא מתפרש. לא דנפקא מאלין אתוון, אלא מטמירו דלהון.

פירוש הסולם

שפ) ברזא וסתרא דאלפא וכו': בסוד וסתר האלפא ביתא, שהם כ"ב אותיות, יש מהן עשר אותיות עליונות א"ב, ג"ד, ה"ו, ז"ח, ט"י. וי"ב אותיות אחרות, המתהפכות להרבה אפנים, ומתגלגלות באותיות, ולעולם אינן משתנות. כי יין של תורה מתפרש מכאן, לא שיוצאים מהאותיות האלו, אלא מהסתר שלהן.
פירוש. כבר נתבאר (לעיל אות רצ"ז) שכ"ב האותיות מתחלקות לראש תוך סוף, שהם בינה ז"א ומלכות. שמא' עד י', ה"ס בינה. ומי' עד ק' ה"ס ז"א. ומק' עד ת', ה"ס מלכות. וכל מדרגה נבנית מג' כלים אלו, שהם בינה ז"א ומלכות. עש"ה, ואין צורך להאריך כאן. והנה כאן המדובר הוא מכ"ב אותיות שבז"א, וז"ש, ברזא וסתרא דאלפא ביתא וכו' אית מנייהו עשר עלאין, מא' עד י', שהן בינה דז"א, ובחינת הראש שלו. ושם שולט השם מ"ב המכוסה מחכמה. וי"ב אחרנין דמתהפכין לכמה גוונין, שהן תוך וסוף דז"א, שהם הכלים ז"א ומלכות דז"א. הן מתהפכות לכמה גוונים, שהם לבן אדום ירוק, משום שבהן מתגלה השם ע"ב, הממשיך חכמה. ומתגלגלן באתוון, והגוונים מתגלגלים להאיר באותיות. פירוש. כי ביוד אותיות ראשונות, שהן בחינת ראש דז"א אין הארת החכמה מאירה בהן, כי שם מאיר השם מ"ב, המכוסה מחכמה. וע"כ אין שם גוונין. ורק בתוך סוף דז"א, שהם ז"א ומלכות דז"א, שם שולט השם ע"ב הממשיך חכמה, וע"כ שם מאירים הגוונים, שה"ס הארת החכמה. וז"ש ולעולם לא משניין, כי אע"פ שהאותיות מתגלגלות על ג' הגוונין לבן אדום ירוק, עכ"ז אינם משתנים מן הגוון הלבן שבהן, שהוא חסד. והוא מטעם שבז"א שולט החסד ושאר גוונים בטלים אליו. דהא יינא דאורייתא מהכא מתפרש, שיינה של תורה יוצאת מי"ב אותיות אלו, שה"ס הארת החכמה. וגוון אדום, אבל, לא דנפקא מאלין אתוון, אלא מטמירו דלהון, כלומר מתוך שז"א ממעט ומסתיר ג"ר דחכמה דשמאל, שעי"ז מיחדו עם הימין, מתגלה מזה הארת ו"ק דחכמה (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח) נמצא שגילוי החכמה נמשך מהסתר ג"ר דחכמה. ולפיכך אע"פ שז"א נמצא תמיד בשליטת החסד, הוא יכול להמשיך חכמה בשביל המלכות.