זהר

שפ) ודא הוא, דאזיל קמייהו דישראל, כד הוו אזלי במדברא. דכתיב, וה' הולך לפניהם יומם וגו'. הוא דאזיל, קמיה דב"נ כד אזיל באורחא, דכתיב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ודא הוא, דאזיל קמיה דב"נ בשעתא דאיהו זכי. ולמה. להצילך ולתת אויבך לפניך. לאשתזבא ב"נ בארחא, ולא ישלוט ביה אחרא.

פירוש הסולם

שפ) ודא הוא דאזיל וכו': והוא דהיינו הנוקבא שהלך לפני בני ישראל כשהיו הולכים במדבר, שכתוב, ​וה' הולך לפניהם יומם וגו'. וה' יורה על הוא ובית דינו, (כנ"ל דף מ' אות קי"ב) ובית דינו היינו הנוקבא. וכן ההולך לפני האדם, כשהולך בדרך. שכתוב ​צדק לפניו יהלך וגו', וצדק הוא הנוקבא. וכן הוא ההולך לפני האדם בשעה שזוכה. ולמה הוא הולך, היינו כמו שכתוב, ​להצילך ולתת אויבך לפניך, דהיינו להציל את האדם בדרך, ולא ישלוט בו סטרא אחרא.