זהר

שפ) א"ל רבי אלעזר, ברי, הואיל ואמרת מלה דא, מהו כי בחטאו מת. אמר ההוא ינוקא, אבא, אבא, בחד מלה סגי לון, כיון דההוא נחש דכריך בזנביה לעילא, משיך טעמא בחטאו, מאי בחטאו. בחטאו דההוא נחש. ומאי איהו. מלולא דפומיה, כי בחטאו מת, טעמא דההוא משיכו דההוא נחש דכרוך בזנביה, בחטאו ודאי.

פירוש הסולם

שפ) א"ל ר' אלעזר וכו': א"ל ר"א בני, כיון שאמרת דבר זה, אמור, מהו כי בחטאו מת. אלא כיון שאותו נחש הכרוך שואלים הלא במלה אחת מת היה מספיק להם ולמה צריך לומר מת במדבר, וגם כי בחטאו מת. אלא כיון שאיתו נחש הכרוך בזנבו למעלה שבציור הזרקא, אשר על המלה אבינו, מאריך הטעם, ע"כ כתוב בחטאו, מהו בחטאו, בחטאו של נחש ההוא. ומה הוא. היינו בדברי פיו, שדבר על משה, כי בחטאו מת, הוא טעם של המשכה ההיא מאותו הנחש הכרוך בזנבו, כי בדברו על משה משך כח הטומאה מנחש הקדמוני, וזהו בחטאו ודאי.