זהר

שפ) רבי אבא אמר, בחכמה יבנה בית, מאן הוא בית דאתבני בחכמה. הוי אימא דא נהר דנפיק מעדן, בגיני כך מולדת בית. או מולדת חוץ, כד נפקת מן ו׳. כמה דכתיב, עצם מעצמי ובשר מבשרי. וכתיב ויקח אחת מצלעותיו, ודא הוא מולדת חוץ, מאתר דזעיר אנפין אשתכח, כמה דאתמר.

פירוש הסולם

שפ) ר׳ אבא אמר וכו׳: רא״א, בחכמה יבנה בית. מי הוא בית שנבנה בחכמה. הוי אומר, שזהו נהר היוצא מעדן, שהוא בינה. משום זה כתוב, מולדת בית, דהיינו המלכות שנולדה מן הבינה שהיא בית לחכמה. או מולדת חוץ, היינו כשהמלכות יוצאת מן הו׳ שהיא ז״א, כמו שכתוב, שאדם, שהוא ז״א, אמר על חוה, שהיא המלכות, עצם מעצמי ובשר מבשרי. וכתוב, ויקח אחת מצלעותיו, הרי שהמלכות יוצאת מז״א, וזה הוא מולדת חוץ, ממקום שזעיר אנפין נמצא, שהוא נבחן לחיצון מאמא. כמו שלמדנו.