זהר

שפט) אמר רבי שמעון לר׳ אלעזר, ת״ח, הני עשרין ותרין אתוון דגליפין באורייתא, כלהו מתפרשן בהני עשר אמירן. כל אמירה ואמירה מאלין עשר, דאינון כתרי מלכא כלהו גליפין באתוון ידיען, בגיני כך שמא קדישא אתכסייא באתוון אחרנין, וכל אמירה, אוזיף לאמירה עלאה מנה אתווי, בגין דאתכליל האי בהאי. וע״ד, שמא קדישא, גליפנא ליה באתוון אחרנין, בגין דאתכסיין דא בדא, ודא בדא, עד דמתקשרן כלהו כחדא.

פירוש הסולם

שפט) אר"ש לר״א וכו׳: א״ר שמעון לר״א, בוא וראה, אלו כ״ב אותיות החקוקות בתורה, כולם מתבארים באלו עשרה מאמרות, שהם עשר ספירות, כח״ב חג״ת נהי״מ. כל אמירה ואמירה מאלו העשרה, שהם ספירות המלך, כולם חקוקות באותיות ידועות, כי האותיות, ה״ס הכלים של הספירות, וכל ספירה יש לה כלים מיוחדים לה. משום זה, השם הקדוש הויה, מתכסה באותיות אחרות, דהיינו באדנ״י. כי הכלים דז״א שה״ס הויה, מלובשים ומכוסים בכלים של המלכות שה״ס אדני. וכל אמירה משאלת אותיות לאמירה עליונה ממנה, משום שנכללות זו בזו. וע״כ אנו מבטאים השם הקדוש הויה, באותיות אחרות אדני, משום שמכוסים ומתלבשים זה בזה וזה בזה עד שמתקשרים כולם יחד. גליפנא פירושו אנו מבטאים. כי הביטוי, הוא חיתוך אותיות כמו חקיקה.
פירוש. נודע, שהקו האמצעי שבכל ספירה, הוא מעלית התחתונה לעליונה. כי כל ספירה כלולה מעשר ספירות, ובעת קטנות נופלים בינה ותו״מ שלה לספירה התחתונה, ומחמת זה, בעת גדלות, כשבינה ותו״מ חוזרים להספירה, לוקחים עמהם גם הספירה התחתונה, ומעלים אותה עמהם להספירה העליונה. (כנ״ל בהקסה״ז דף כ׳ ד״ה ואמא ע״ש) ואז הכו"ח שבספירה נעשו לקו ימין, ובינה ותו״מ לקו שמאל, וספירה התחתונה שעלתה אליהם נעשתה לקו האמצעי. וסדר זה הוא בכל ספירה וספירה. ונמצא שכל ספירה שואלת כלים מן ספירה תחתונה כדי להשלים את הקו האמצעי שבה. וז״ש, וכל אמירה אוזיף לאמירה עלאה מנה אתווי. שכל ספירה משאלת אותיות, שהם כלים לספירה עליונה ממנה, כדי להשלים בה קו האמצעי. בגין דאתכליל האי בהאי, כי מתוך שבינה ותו״מ של כל עליון נפלו והיו בספירה תחתונה בעת קטנות ונתכללו בה, ע״כ בעת גדלות כשבינה ותו״מ אלו חוזרים למדרגתם, לוקחים עמהם התחתונה ומעלים אותם למדרגתם, שעי״ז נכללה כל תחתונה בעליונה, והיתה שמה לקו האמצעי.
ומאותו הטעם, כל ספירה תחתונה כשחוזרת ויורדת למקומה, לוקחת עמה למקומה המוחין דעליונה. וגם חלק מכלים דבינה ותו״מ דעליונה, משום שהתחתונה נכללה בה בעת היותה בעליונה, והם נעשו לה כלים להלבשת המוחין. שה״ס נה״י דעליונה המתלבשים בתחתונה (כנ״ל ויקהל אות שכ״ב ואות ש״י ד״ה צריך) וז״ש, וע״ד שמא קדישא גליפנא ליה באתוון אחרנין, בגין דאתכסיין דא בדא, שכל נה״י דעליונה מתכסים ומתלבשים בתחתונה, ובזה, מתקשרן כלהו כחדא, שכל ספירה מתקשרת עי״ז בחברתה. דהיינו כל עליונה בתחתונה. וכל תחתונה בעליונה. וע״כ השם הויה, שהוא ז״א מתלבש ומתכסה בשם אדני, שהיא מלכות, דהיינו במדרגה תחתונה.