פירוש הסולם
שפח)
אמר ר' יצחק כתיב בדבר ה' וגו' בדבר ה' שמים נעשו, אלין שמיא דלתתא דאתעבידו בדבר שמים דלעילא אר"י כתיב וכו'
בדבר ה' שמים נעשו, הם שמים תחתונים דהיינו בחינת מחזה ולמטה דז"א, שנעשו בדבר שמים עליונים, שהם מחזה ולמעלה דז"א,
ברוח דאפיק קלא, עד דמטי לההוא נהר דנגיד ונפיק ולא פסקין מימוי לעלמין, שנעשו ברוח המוציא קול, עד שמגיע לאותו הנהר הנמשך ויוצא, שמימיו אינם נפסקים לעולם.
ביאור הדברים, שמים, הם ז"א, שמחזה ולמעלה נבחן לשמים עליונים, ומחזה ולמטה לשמים תחתונים (
כנ"ל דף רנ"א ד"ה ורזא ע"ש) ונודע שמחזה ולמטה אין לו תקון במקומו, אלא צריך שיעלה ויכלל בהזווג שמחזה ולמעלה הנק' שמים עליונים
(כנ"ל דף קי"ב ד"ה אלין), וז"ש
שמיא דלתתא דאתעבידו בדבר שמים דלעילא. וכשז"א בקטנות נקרא
רוח, ובגדלות נק'
קול, וז"ש שנתקנו
ברוח דאפיק קלא, דהיינו שהרוח דז"א השיג מוחין דגדלות. וזה גדלות א', ואח"כ משיג גדלות ב' מאו"א. וז"ש
עד דמטי לההוא נהר וכו', שה"ס או"א, שזווגם לא פסיק לעלמין.
וברוח פיו כל צבאם כולהו תתאי קיימין ברוח דאיהו דכר, והכתוב וברוח פיו כל צבאם, קאי על כל התחתונים, שהם למטה מזו"ן דאצילות, שהם עומדים רק באור הרוח, שלא השיג בחינת קול שהוא זכר, כלומר שמקבלים חסדים מכוסים מבחינת זכר, כי חסדים מכוסים מיוחסים לזכר, וחכמה מיוחסה לנקבה, כנודע. וכיון שכל התחתונים צריכים לחכמה ע"כ נחשב להם חסדים מכוסים לבחינת ו"ק בחוסר ג"ר.
ובזה הכריע רבי יצחק בין ר' יהודה לר' יוסי, כי בזו"ן עצמם המוחין הם בשקל הקודש, כדברי ר' יוסי, שהחכמה וחסדים מאירים בשוה, וזה רק מחזה ולמטה דז"א, כנודע. אמנם בכל צבאות שלמטה מזו"ן דאצילות, דהיינו העומדים בבי"ע, אינם מקבלים מחכמה, רק בחינת רוח בלבד, דהיינו הארה שממטה למעלה, כדברי ר' יהודה שאומר
ודנחית סליק. ורק בחינת החסדים יורד עליהם, דהיינו
ודסליק נחית, כנ"ל.
