זהר

שפח) שבע שבתין שלימין, מתפרשין בשבעיו אתוון. שבעין ותרין אסתלקו, ואסתלקו באות ו׳, רשימן בפ׳ ויהי בשלח פרעה בקרא ויסע ויבא ויט. כד נטלת שכינתא, וז' רשימין אתרשימו ביה, שבעין אסתלקו מניה, באתוון רשימין. תאנא, אסתלקו אתוון ברשימין ידיען, וארחין סתימין, בר לזכאי קשוט, סמכי עלמא.

פירוש הסולם

שפח) שבע שבתין שלימין וכו׳: שבע שבתות שלמות, דהיינו ז׳ ספירות המלכות הנקראת שבת, כשהן בשלמות, מפורשים בשבעים אותיות של השם ע״ב, שעיקרם הוא ע', וב' הנוספים ה״ס עדים או סופרים (כנ״ל בשלח אות קס״ג) ומפרש דבריו. ע״ב עלו, והם עלו באות ו', שהוא ז״א, בחג״ת שלו, שהם רשומים בפרשת ויהי בשלח פרעה, בכתובים, ויסע, ויבא, ויט. (בשלח אות קע״ג) וכשהשכינה מקבלת מז"א, ושבעה רשומות נרשמו בה ממנו, דהיינו שבע ספירות שלמות, כנ״ל, אז מתעלות ממנה שבעים באותיות רשומות, של השם ע״ב. למדנו, נתעלו האותיות של השם ע״ב, ברשימות ידועות ודרכים סתומים, ומגולים רק לצדיקי אמת, עמודי העולם.