זהר

שפח) ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים. ר' יוסי פתח עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. האי קרא אתמר. אבל ת"ח, כך ארחוי דקב"ה, בשעתא דב"נ אתדבק ביה, והוא אשרי דיוריה עליה, וידע דלבתר יומין יסרח, אקדים, ולקיט ריחיה טב מניה, וסליק ליה מעלמא.

פירוש הסולם

שפח) ​ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו וגו': ר' יוסי פתח. ​עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. מקרא זה כבר נתבאר. אבל בוא וראה, כך דרכיו של הקב"ה. בשעה שהאדם מתדבק בו, והוא משרה שכינתו עליו, ויודע שלאחר כך יחטא הוא מקדים ולוקט ריחו הטוב ממנו ולוקח אותו מהעולם.