זהר

שפו) רבי יהודה אמר, באתוון גליפן דרבי אלעזר, אית קוטרי דאתוון, כ"ב קטירין כחדא, תרין אתוון, דא סליק, ודא נחית, ודסליק נחית, ודנחית סליק, וסימן דא א"ך ב"ך א"ל.

פירוש הסולם

שפו) רי"א באתוון גליפן דרבי אלעזר אית קוטרי דאתוון כ"ב קטירין כחדא: רי"א, בהספר אותיות חקוקות של רבי אלעזר, יש קשרים, שכל כ"ב האותיות נקשרים על ידם כאחד. תרין אתוון דא סליק ודא נחית, ודסליק נחית ודנחית סליק, וסימן דא אך בך אל. שתי אותיות הן שכל אחת קושרת כל כ"ב האותיות כאחד, זו עולה וזו יורדת, וזו שעלתה יורדת, וזו שירדה עלתה, והסימן הוא אך בך אל.
ביאור הדברים רבי יהודה ממשיך לבאר ענין ב' זווגין צדיק וצדק שביאר רבי חייא בסו"ה עושה ארץ בכחו כנ"ל, ולהיותם ב' יסודות כי יסוד הזכר נק' צדיק, ויסוד הנוק' נק' צדק, ע"כ מכנה אותם ב' אותיות, כי יסוד נק' אות כנודע, וכ"ב אותיות, ה"ס עשר ספירות של בנין הפרצוף, המתחלקים ג"כ במספר כ"ב אותיות, (כנ"ל דף מ"ו ד"ה כד) באופן שכ"ב אותיות הם כל הפרצוף כולו, וספירת יסוד של הפרצוף כולל כל הפרצוף, ומקשר כל פרטי הפרצוף בקשר אחד וז"ש אית קוטרי דאתוון כ"כ קטירין כחדא, שהם היסודות של כל פרצוף, הקושר כל פרטי הפרצוף, שהם כ"ב אותיות, ועושה אותם כלל אחד, דהיינו בסוד הזווג, ואומר תרין אתוון שהם ב' יסודות, הנקראים צדיק וצדק ואומר דא סליק ודא נחית כי הזווג בבחינת יסוד הזכר הנק' צדיק להמשכת חסדים, הוא רק בחינת ו"ק (כנ"ל דף רצ"ד ד"ה רבי יוסי) וכל ו"ק נבחן הארתם רק ממטה למעלה, כי רק הארת ג"ר מאירה ממעלה למטה, כנודע. וע"כ נמצא שהארת הזווג דחסדים מבחינת צדיק הוא עולה, כלומר שמאירה ממטה למעלה בלבד, וז"ש דא סליק. והארת הזווג דחכמה הנמשכת בבחינת יסוד דנוקבא הנקראת צדק, להיותה בחינת ג"ר, הוא מאירה ממעלה למטה, ונבחן שהארתו יורדת לכל התחתונים, וז"ש ודא נחית.
ונודע שאחר שנגלה קומת החסדים בהזווג דצדיק, נעשה זווג בסוד צדיק וצדק כאחד, ונכללים זה מזה, שצדיק נכלל מהארת החכמה שבצדק ויש לו ג"ר, וצדק נכללת מהחסדים שבצדיק, ומתלבשת החכמה שלה בהחסדים. ועל ידי זווג הזה, נמצאים החסדים שבצדיק מאירים עתה ממעלה למטה, כי יש להם עתה ג"ר מכח התכללות בצדק. והחכמה שבצדק, כדי שתוכל להתלבש בחסדים מאירה רק ממעלה למטה (כמ"ש לעיל דף ס' ד"ה מחלוקת ע"ש) וז"ש ודסליק נחית ודנחית סליק, כי הארת החסדים מצדיק שהיתה הארתו עולה מקודם ממטה למעלה. נמצא עתה ע"י התכללותו בצדק, שהארתו יורד ממעלה למטה להתחתונים, והארת החכמה שהארתה היתה יורדת מקודם ממעלה למטה, נמצא עתה, אחר ההתכללותה בצדיק, שהארתה עולה ממטה למעלה, ואינה מתפשטת למטה לתחתונים.
וז"ש וסימן דא אך בך אל א"ל הוא שם החסד, שהארתו יורדת למטה , לחחתונים, וע"כ בך א"ל, דהיינו בישראל, כי אור החסדים יורד לתוך התחתונים. אבל אומר א"ך. שהוא לשון מיעוט, כמ"ש אכין ורקין מיעוטין. והיינו למעט את הארת החכמה ושיעור הכתוב, אך השם א"ל בך, ולא אור החכמה. ובביאור הזה מתבאר היטב הכתוב הנ"ל שהביא רבי חייא עושה ארץ בכחו דא צדיק. שע"י הצדיק מקבלת הנוקבא עשיה שלימה מכין ארץ בחכמתו דא צדק, שבחינת זווג דצדק הוא להכנה בלבד, אבל לבסוף נעשה הזווג דצדיק וצדקו כמבואר, ואז התקון של הנוקבא שלם.