זהר

שפו) ו׳ כליל שית אתוון, וכלהו כליל יו״ד. יו״ד אתגליף בגלופוי, וסליק לאתעטרא בתריסר אתוון אחרנין, מניה נפקו עשר אמירן בגלופוי, וכלהו שבילין דאורחא עלאה, יקירא דכלא. כדין ה״א אחרא אתכלילת מן כלהו, גליפא מסטרא מתיחא טמירא, לאולדא לתתא.

פירוש הסולם

שפו) ו׳ כליל שית אתוון וכו׳: אחר שביאר איך הי׳ דהויה, האצילה בכללות כ״ב אותיות שבה, את ה׳ ו׳ דהויה, מבאר עתה איך ה׳ האחרונה דהוי״ה, שהיא המלכות נמשכת מכללות כ״ב אותיות שבי׳ דהויה. ואומר, ו׳ כוללת שש אותיות, דהיינו שהיא כלולה משש אותיות, מן הא׳ עד הו', הקודמות לה. וכולן כוללת הי׳, כי הי׳ כוללת כל ט׳ האותיות הקודמות לה, אשר הו׳ ושש אותיותיה נכללות בתוכם. והיינו הי׳ שעל הו', הנ״ל. הי׳ הזו נחקקה בחקיקותיה, דהיינו עם התכללות מט' אותיות הקודמות לה, ועולה, אל הי׳ דהויה הכוללת כל כ״ב האותיות, להתעטר בי״ב אותיות האחרות שמי׳ עד ת׳. ואז נכללת גם היא מכ״ב אותיות כמו הי׳ דהויה. ואז יוצאים ממנה עשרה מאמרות, דהיינו עשר ספירות, בחקיקותיהם, וכל השבילים של אורח העליון היקר מכל. שהם ל״ב שבילי החכמה, המתגלים מיסוד דישסו״ת הנקרא ארח (כנ״ל ב״א דף רנ״א ד״ה נחית) אז נכללת ה׳ האחרת דהויה, שהיא המלכות, מן כולם, דהיינו שמקבלת מכל האורות הנ״ל, ונחקקה מצד היתד הנעלם, שהוא יסוד דז״א, להוליד למטה. דהיינו שתהיה ראיה להולדת נשמות. מתיחא פירושו יתד. כי על יתדות, מתרגם ירושלמי, מתחי (שמות כ״ז י״ט).