זהר

שפה) ת"ח, האי קרא, אית ביה רזין עלאין, איהו לגו, ואיהו לבר. זכר ונקבה בראם, אשתמע להאי גוונא, ואשתמע להאי גוונא, ואשתמע דשמשא וסיהרא בחבורא חדא אינון, דכתיב בראם, כמה דאת אמר שמש ירח עמד זבולה. ואשתמע, דאדם וחוה, כחדא אתבריאו, בזווגא חד, וכיון דאשתכחו בזווגא חד, מיד ויברך אותם, דלית ברכתא שריא, אלא באתר דאשתכחו דכר ונוקבא.

פירוש הסולם

שפה) ת"ח האי קרא וכו': בוא וראה מקרא זה ​זכר ונקבה בראם, יש בו סודות עליונים, הוא נוהג בפנימיות בזו"ן, והוא נוהג בחיצוניות, באדם וחוה. כלומר, שיש חיבור זכר ונקבה בפנימיות, דהיינו בגדלות, ויש חיבור זכר ונקבה בחיצוניות, דהיינו בקטנות. הוא נשמע באופן זה, בפנימיות, ונשמע באופן זה, בחיצוניות. כי נשמע, שהשמש ולבנה שהם זו"נ, הם בחבור א', שכתוב עליהם בראם, כמו שאתה אומר,​ שמש ירח עמד זבולה. שה"ס זכר ונקבה בפנימיות. ונשמע מהמקרא, שאדם וחוה נבראו ויצאו מזווג אחד מזו"ן העליונים, שיצאו תחלה בחצוניות, וכיון שנמצאו בזווג כאחד, מיד ​ויברך אותם אלקים. כי אין הברכה שורה אלא במקום שנמצא זכר ונקבה. ואחר זה נעשו זכר ונקבה בפנימיות, בסוד פא"פ.