זהר

שפד) תאנא, אתגליף שמא קדישא בסטרין ידיען, באתוון רשימין דעשרין ותרין י׳ בא׳ בי׳ י׳ בב', ב׳ בי׳ י׳ בד', ד', בי׳. י׳ בה׳. י׳ בג׳. ה׳ בי׳. ג׳ בי׳. בי׳. כלהו מתגלפי ביו׳ד יו״ד סליק לון.

פירוש הסולם

שפד) תאנא אתגליף שמא וכו׳: למדנו, השם הקדוש נחקק בבחינות ידועות, באותיות רשומות של כ״ב אותיות. הי׳ בא׳, א׳ בי. י׳ בב', ב׳ בי'. י׳ בד׳, ד׳ בי' י׳ בה'. י׳ בג'. ה׳ בי'. ג׳ בי'. ו׳ בי'. וכן כולם נחקקים בי'. הי׳ מעלה אותם. שהיא מעלה כל כ״ב האותיות.
פירוש. הי׳ רומזת לחכמה, והיא שורש לכל כ"ב אותיות. כי כשמתחילים לכתוב איזו אות, עושים בתחלתה נקודה, שהיא י׳, ואח״כ ממשיכים כתיבת האות. שהסו״ה כולם בחכמה עשית. וגם השם הקדוש הוי״ה מתחיל בי׳. שהיא חכמה. ומפרש כאן, איך כ״ב אותיות נכללות בשם הקדוש הויה. וז״ש, אתגליף שמא קדישא וכו׳ באתוון רשימין דכ״ב. ואומר, שתחילה נכללת הי׳ דשם הויה, בכל כ״ב האותיות, להיותה שורש להם כנ״ל, וז״ש, י׳ בא׳, שהי׳ מאירה לאות א'. וא׳ בי'. ואח״כ עולה הא׳ ונכללת בי׳ וכן כל האותיות, י׳ בב׳ וב׳ בי'. י׳ בג׳ וג׳ בי'. י׳ בד׳ וד׳ בי'. י׳ בה׳ וה' בי'. י׳ בו'. (כצ״ל ובדפו״י, מעורבים צירופים האחרונים) וכן, כלהו מתגלפי בי'. שעד״ז נחקקים כל האותיות בי׳ שהי׳ מאירה להם, ואח״כ יוד סליק לון, שהם עולים להי׳ ונכללים בה. ונמצאת הי׳ של שם הויה כלולה מכל כ״ב אותיות.