זהר

שפב) וכדין אתגליף שמא קדישא ברזא דאתוון. בגו אתוון דאתבריאו בהו שמיא וארעא. שמא גליפא עילאה ברזא דמ"ב אתוון.

פירוש הסולם

שפב) וכדין אתגליף שמא וכו': ואז נחקק השם הקדוש בסוד האותיות, דהיינו באותיות שנבראו בהם שמים וארץ, שהוא השם החקוק העליון בסוד מ"ב אותיות.
פירוש. ז"א ה"ס אותיות, כי בו נקרשו האותיות, כנ"ל בדבור הסמוך. ובעקרו ה"ס כ"ב אותיות. וכשמקבל מוחין מישסו"ת, שה"ס ו"ק דאו'"א, ששם מתגלה הארת החכמה, הוא בסוד ל"ב נתיבות החכמה. שהם כ"ב אותיות דז"א ועשר ספירות שמקבל מישסו"ת. וכשמקבל מוחין דג"ר, דהיינו מאו"א עלאין, אז מתוספות לו עוד עשר ספירות מאו"א, והוא בסוד השם מ"ב אותיות, דהיינו כ"ב אותיות של עצמו, ועשר דישסו"ת, ועשר דאו"א. ואז כשהוא נתתקן בסוד השם מ"ב, הוא נבחן, שג"ר דמוחין בלבד הם בסוד השם מ"ב, להיותם מאו"א. אבל ו"ק שמקבל מישסו"ת הם בסוד השם ע"ב. דהיינו בגילוי ל"ב נתיבות החכמה שבו. באופן שמטרם שמשיג השם מ"ב בראש, דהיינו בג"ר, אין השם ע"ב מתגלה בו בו"ק.