פירוש הסולם
שפא)
תא חזי כגוונא וכו': בוא וראה כעין זה
ביום ראש השנה
ויום הכפורים שהדין נמצא אז בעולם, והשטן עומד אז לקטרג, שישראל צריכים אז להתעורר בשופר ולעורר קול, הכלול ממים אש ורוח, שהם חג"ת, שנעשו בו אחד, ולהשמיע אותו הקול מתוך השופר.
פירוש. י"ב חדשי השנה הם תקון המלכות מתחילתה עד סופה, וכיון שסופה אינו נשלם לגמרי עד גמר התקון, ע"כ צריכים בכל שנה לחזור ולתקנה, וע"כ בכל ראש השנה אנו מתחילים מבראשית תקון המלכות, דהיינו כמו שנאצלה ביום ד' דמעשה בראשית שאז היתה, בסו"ה,
ויעש אלקים את שני מארת הגדולים, שאז היתה בשלמות ג"ר דהארת השמאל, שה"ס הארת השורק, דהיינו חכמה בלי חסדים. וע"כ קטרגה הלבנה,
אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד, שלא היתה יכולה לסבול חסרון החסדים וה"ס קטרוג השטן גם כן, שקטרוגו נאחז בהמלכות להמשיך דינים, כל אימת שמאירים בה הג"ר של השמאל. וצריכים להעביר אחיזת השטן וקטרוגו מן המלכות בעת ההוא. וז"ש
איהו קאים לקטרגא. כיון שנגלו בכל ר"ה ג"ר דשמאל, ע"כ עומד אז השטן לקטרג על המלכות.
וזה אמרו,
וישראל בעיין לאתערא בשופר ולאתערא קול דכליל באשא ומיא ורוחא. כי כדי להעביר קטרוג השטן צריכים גם כאן לעשות איזו פעולה לבטל הג"ר דג"ר של הארת השמאל, כמו שנעשה ע"י עריפת העגלה, וע"י אמירת הזקנים,
ועינינו לא ראו, בסוד תקון הב' אשר שם.
כנ"ל. ופעולה זו, ה"ס
הקול שאנו מעלים על ידי השופר. ונודע שבדרך כלל, יש ב' מיני קולות, א) קול המלכות הבלתי נמתקת בבינה. ב) קול הבינה או של המלכות הנמתקת בבינה, שאז קולה כקול הבינה. (כמ"ש לעיל
בהקדמת הזהר דף קל"ח אות קע"א ד"ה ובזה ע"ש) ואומר שקול זה שאנו מעלים כדי למעט הג"ר דג"ר, הוא קול דבינה.
וז"ש
ולאשמעא ההוא קול מגו שופר, דהיינו בינה המכונה שופר. שה"ס המסך דחירק שעליו יוצא קו אמצעי המיחד ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה (כנ"ל
ב"א דף ט"ז אות ט' ד"ה וזה) וז"ש
קול דכליל באשא ומיא ורוחא, דהיינו קול דכליל בג' קוין המכונים: מים, אש, רוח.
ואתעבידו חד, שע"י המסך הזה, נעשו ג' קוין אחד. ועי"ז נתמעט ג"ר דג"ר מהשמאל (כנ"ל
ב"א דף רצ"ד אות שע"ב ד"ה רבי) ואז מסתלק קטרוג השטן מהמלכות כמ"ש לפנינו.
