זהר

שפא) ואי תימא מההוא זוהמא נפק, וקרא אמר והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין. ודאי מאדם הוה, ולא מההוא זוהמא. אלא ההוא נחש הטיל בה זוהמא בחוה, וההוא זוהמא דאשתאב בה, הוה מכשכשא במעהא, ולא הוה ליה גופא לאתכללא ביה, ולנפקא ההוא רוחא לעלמא.

פירוש הסולם

שפא) ואי תימא מההוא וכו': ואם תאמר איך יצא קין מאותה זוהמא של הנחש, והכתוב אומר, והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין. הרי שקין יצא מאדם, ולא מנחש. ומשיב, ודאי מאדם היה קין, ולא מאותה זוהמא, אלא שאותו הנחש הטיל זוהמא בחוה, ואותה הזוהמא שנבלעה בה, היתה מתנודדת במעיה, ולא היה לה גוף להכלל בו, שאותו הרוח המזוהם יצא לעולם.