פירוש הסולם
שפא)
ודמות פניהם פני אדם: דמות, היא אותה צורה שלמעלה, שמצטיירת בציור גנוז. פנים הנקלטים בהכאות דקות. דמות פניהם, הוא משום שבתוך הציור של צורת אדם מתנוצץ ניצוץ, שאותו ניצוץ מלהט בפנים החשמל הפנימי הנסתר והצפון, הנמצא ואינו נמצא.
קולפין פירושו הכאות, מלשון קולפי טבא בלעית (ערכין כב.).
פירוש. שהוקשה לו הלשון הכפולה ודמות פניהם, שהיה מספיק שיאמר ופניהם פני אדם, ולמה אומר ודמות. ונותן על זה ב׳ ביאורים. א) שדמות מורה על ציור גנוז, כי דמות הוא מלשון דום ודממה, ולפי שפני אדם, הוא קו האמצעי,
(כמ"ש לפנינו באות שפ"ד) הממעט את הג"ר של החכמה, ע"י המסך דחירק שבו
(כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח ע"ש) ע"כ הוא ציור גנוז, שהג"ר נגנזו בו. וז"ש,
דמות, מה שהכתוב מכפיל לומר, דמות, הוא, מפני שמורה על
ההוא דיוקנא לעילא, דהיינו על הקו האמצעי,
לאצטיירא בציורא גניזא, שהוא מצטייר בציור גנוז, שהג"ר דחכמה גנוזים על ידו, כי
פנים קליטין בקולפין דקיקין, כי אין אור הפנים נקלט על ידי קו האמצעי אלא ע"י הכאות דקות, דהיינו ע"י מסך דחירק המכה בקו שמאל וממעט הג"ר דחכמה
(כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח ע"ש) ולפיכך נקרא דמות, מפני שהג"ר דחכמה דוממות בו. ומשום שהמסך דחירק כולל בתוכו ב׳ מלכויות, מלכות דמפתחא, ומלכות דמנעולא, ע"כ מדייק לומר
בקולפין דקיקין, דהיינו ע"י המסך דמפתחא, שהכאותיו דקות, ואינן ממעטות רק הג"ר דחכמה, ומשאירות את הו"ק דחכמה. מה שאין כן ההכאות של המסך דמנעולא, הן הכאות קשות, ודוחות גם הו"ק דחכמה
(עי׳ בפלפה"ס אות ל"ח). וביאור ב). אומר,
דמות אנפין, שע"כ אומר הכתוב, דמות פניהם, משום
דלגו ציורא דיוקנא דאדם נציץ נציצו, שבפנימיות ציור צורת אדם, שהוא קו אמצעי, מתנוצץ ניצוץ. דהיינו מלכות דמנעולא, שבסוד המסך דחירק שבו כנ"ל,
דההוא נציצא מלהטא דלגו דחשמל פנימאה, דטמיר וגניז, שהוא נסתר וטמון גם בפנימיות החשמל הפנימי. אבל הוא גנוז רק בשביל הצדיקים, אבל לרשעים הבאים למשוך החכמה ממעלה למטה הוא מתגלה, וז"ש
הוי ולא הוי, שהוא נמצא ואינו נמצא, כי לרשעים הוא נמצא, וכל האור מסתלק בסבתו. ולצדיקים הוא גנוז ואינו נמצא, ורק המלכות דמפתחא משמשת בשבילם, שה"ס קולפין דקיקין, וע"כ יש להם ו"ק דחכמה, כנ"ל.
