זהר

שעט) ולמקוה המים קרא ימים, דא הוא בית כנישות מיין דלעילא, דתמן מתכנשין כל מיא, ומתמן נגדין ונפקין. א"ר חייא מקוה המים דא צדיק, דכד מטא למקוה המים, כתיב וירא אלקים כי טוב, וכתיב אמרו צדיק כי טוב. ר' יוסי אמר ישראל מקוה איהו, דכתיב מקוה ישראל ה'.

פירוש הסולם

שעט) ולמקוה המים קרא ימים דא איהו בית כנישות מיין דלעילא דתמן מתכנשין כל מיא ומתמן נגדין ונפקין: הכתוב ​ולמקוה המים קרא ימים זה הוא בית קבוץ המים שלמעלה דהיינו שבבינה כי שם מתקבצים כל המים. ומשם נמשכים ויוצאים. פירוש כי שורש המוחין הם בבינה דהיינו בפרצוף ישסו"ת, והכתוב יקוו המים פירושו, שימשכו מישסו"ת אל מקום אחד שהוא היסוד, ומהיסוד אל הנוקבא. כנ"ל. וע"כ מסיים הכתוב ולמקוה המים דהיינו להשורש והמוצא של המוחין הללו, קרא ימים.
אר"ח מקוה המים דא צדיק דכד מטא למקוה המים כתיב וירא וגו' וכתיב אמרו צדיק וגו': אר"ח מקוה המים, פירושו צדיק דהיינו יסוד דז"א, כי בעת שהיסוד מגיע למקוה המים, כתוב ​וירא אלקים כי טוב וכן ​אמרו צדיק כי טוב. פירוש. הכתוב מדבר כאן ממוחין דחכמה הנמשכים מקו שמאל מנקורת השורק, שמטרם שהגיע היום ג' שה"ס תפארת ויסוד, שה"ס קו המכריע, לא יכלו המוחין הללו להאיר, וע"כ לא נאמר ביום ב' כי טוב כנודע. ולפיכך לא רצה רבי חייא לבאר הכתוב מקוה המים על הקו שמאל שבבינה, כיון שנאמר עליו כי טוב, א"כ כבר הוכרע על ידי היסוד שהלביש החכמה בחסדים, כי מקודם זה אין החכמה מאירה, ואיך אומר הכתוב עליו וירא אלקים כי טוב. לכן פרשוה על היסוד צדיק, שעל ידו נעשו המוחין בסוד כי טוב. בסו"ה אמרו צדיק כי טוב. דהיינו שהכריע ביניהם. רבי יוסי אמר ישראל מקוה איהו דכתיב מקוה ישראל ה' ר"י אומר שישראל, דהיינו ז"א, נקרא מקוה המים כי כתיב ​מקוה ישראל ה', פירוש, כי קו הג' המכריע ומלביש ב' הקוין ימין ושמאל זב"ז, שאז נאמר בו כי טוב, כולל ת"ת ויסוד, בסוד ברית וגופא כחדא חשבינן לה. ויום ג' בעצמותו ה"ס תפארת, וע"כ חולק ר"י על ר"ח ואינו מפרש מקוה המים על היסוד אלא על ת"ת, שה"ס ישראל, כי יום ג' הוא ת"ת, והוא המכריע בין הקוין, ועל ידו נעשו המוחין דשמאל בסוד כי טוב, כמשה"כ וירא אלקים כי טוב. ואין צורך לפרשו על יסוד.