זהר

שעט) ובגין כך ולארץ לא יכופר וגו', ולארץ דילן. ולא די לון, דקאים איהו למסטי עלמא למגנא, ולקטרגא תדיר, כ"ש דגזלין מיניה, מה דאית ליה לנטלא, וקב"ה חייס על בנוי, ובג"כ, קרבין על האי עגלא, בגין לתקנא עמיה, מה דאתנטיל, ההיא נשמתא דב"נ מניה, ולא ישתכח מקטרגא על עלמא.

פירוש הסולם

שעט) ובגין כך, ולארץ לא יכופר וגו': ומשום זה כתוב, ​ולארץ לא יכופר וגו' ולא די להם, לרוצחים, שהנחש הרע, עומד להסטין על העולם בחנם, ומקטרג תמיד, אע"פ שלא חטא, כל שכן בעת שגוזלים ממנו מה שיש לו ליטול, אשר עם גזלה הזו שגוזל ממלאך המות, מוסיף טומאה ופוגם גם בכלים הטהורים של המלכות הבאים מבינה, כנ"ל בדיבור הסמוך, ומסלק האורות מכל פרצוף המלכות. וע"כ אומר הכתוב, ולארץ לא יכופר וגו' כי אם בדם שופכו. כלומר, שצריכים לכפר על הארץ, שהיא המלכות, להחזיר לה ג"ר דאורותיה שנסתלקו ממנה בעון הרוצח.
וקב"ה חיים וכו': והקב"ה מרחם על בניו, וע"כ מקריבים על זה, עגלה, כדי לתקן על ידו ב' דברים, א) מה שניטל נשמת האדם ממנו, מן הנרצח שעי"ז פרחו אורות ג"ר מהמלכות, וצריכים להחזיר לה הג"ר. ב) שלא יקטרג על העולם. כי אחר שנמשכו לה הג"ר בתקון א', יש כח לנחש לקטרג על העולם, כלומר שסותם אורות העולם, עי"ז שנאחז בג"ר הללו הנמשכים מקו שמאל. וע"כ צריכים לתקון ב', להעביר הקטרוג הזה.