זהר

שעט) ר' חייא בר אבא, הוה אזיל באורחא, ולאה מתקיפותא דשמשא, והוה צחי למשתי מיא. פגע בהאי מדברא, ואשכח חד אילנא, יתיב תחותיה, עד דזקיף עינוהי, חמא חד מעיינא דמיא דקיק. חדי למשתי מנהון. שתי מן מיא, והוו מרירן, אמר לשמשיה, היינו טעמא דר' אלעזר, דא"ר אלעזר, לית לך בעלמא, דלית תמן תמציתא מההוא סילונא דגיהנם, בר ארעא דישראל. ואלמלא דשתן כל עלמא מההוא תמציתא דארעא דישראל, לא יכיל למשתי מנייהו.

פירוש הסולם

שעט) ר' חייא בר וכו': ר"ח בר אבא היה הולך בדרך, ונתעייף מתוקף השמש, והיה צמא לשתות מים. פגע במדבר הזה, ומצא אילן אחד. ישב תחתיו. בעוד שנשא עיניו, ראה מעיין דק אחד של מים. שמח לשתות מהם. ושתה מן המים והיו מרים. אמר אל משמשו, היינו הטעם של ר' אליעזר, דא"ר אליעזר, אין לך מים בעולם שלא יהיה בהם תמצית מסילון של גיהנם. חוץ מבארץ ישראל. ואם כל העולם לא היו שותים מתמצית ההיא של ארץ ישראל, לא היו יכולים לשתות מים.
ביאור המאמר, הרקיע ה"ס הסיום החדש שנעשה בכל מדרגה מחמת עלית המלכות של כל מדרגה אל הבינה שבמדרגה, שאז נעשה הסיום במקום בינה של המדרגה, ונשארת המדרגה בכתר וחכמה וחצי בינה, ותחתיהם הרקיע, ובינה ותו"מ של המדרגה יוצאים לחוץ מהמדרגה, מתחת הרקיע, הרי שהרקיע בא באמצע כל מדרגה, ומבדיל בין מים עליונים שהם כו"ח וחצי בינה, לבין מים תחתונים שהם בינה ותו"מ. אמנם כשם שהוא מבדיל בתוך המדרגה ועושה אותה לשתים, כן הוא ג"כ מחבר אותן לאחת. כי בגדלות, נמצא הרקיע, שמוריד את המלכות שבו למקומה, ומחבר את הבינה ותו"מ בחזרה למדרגה. (כמ"ש בפלפה"ס אות ט"ו וי"ח) באפן שב' תפקידים יש ברקיע, א) בקטנות, הוא המבדיל באמצע המדרגה. ב) בגדלות, הוא המחזיר את חצי מדרגה שהוריד ומחברה למדרגה. והכתוב ויעש אלקים את הרקיע נאמר ברקיע העליון באצילות, אבל מה שנתקן באצילות נתתקן ונעשה בכל המדרגות של בי"ע עד ים התחתון. אמנם גם בגדלות, כשהרקיע מוציא מתוכו את המלכות ומורידה ממנו למקומה, אין הסיום וההבדלה של הרקיע מתבטלים בזה (כבזהר ויקהל אות ק"ל) אלא שהרקיע מעלה אז את הבינה ותו"מ ממעל לרקיע, ושם מחבר אותם למדרגתם, כמ"ש שם.
וז"ש (באות שס"ה) אלא כתרגומו, במציעות מייא, שהרקיע מבדיל ביניהם שכח ההבדלה בא מן הרקיע, כי המים אחדים היו, דהיינו מדרגה אחת, שבה ה' בחינות כח"ב תו"מ, אבל מפני שנכנס הרקיע באמצע דהיינו שעלתה המלכות במקום בינה, ונסתיימה המדרגה במקום בינה, שהוא באמצע המדרגה, נחשבו כשנים, שכתר וחכמה מהם נשארו ממעל הרקיע בתוך המדרגה, ובינה ותו"מ יצאו מן המדרגה להיותם תחת הסיום שהוא הרקיע.
ואפילו כשהרקיע הוא בגדלות שכבר החזיר וחיבר את הבינה ותו"מ למדרגתם, אינו נשאר עומד כך בקביעות, כי בעת שבינה ותו"מ חוזרים למדרגתם הם נעשו קו שמאל אל הכו"ח שנשארו במדרגה (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ד) וכו"ח אלו נחשבו לקו ימין. ואז נעשה מחלוקת ביניהם (כמ"ש שם) וכיון שהשמאל מתגבר לשלוט בלי ימין, ע"כ נקפאים אורותיו (כמ"ש בזהר ב"א אות ש"א ד"ה ימא דקאפו ע"ש) ונמשך זה עד שחוזר שליטת הימין (כמ"ש שם באות ש"ב) מסטרא דצפון, דהיינו בשליטת השמאל גלידי מייא, המים נקרשים. ומסטרא דדרום, דהיינו בשליטת הימין, משתרן ונגדין, המים נמסים ונוזלים.
וז"ש כאן (באות שס"ז) אלמלא הרקיע היה קיים בין המים, דהיינו אם אחר שהחזיר וחיבר את בינה ותו"מ למדרגתם שהם נעשו קו שמאל לכו"ח שנשארו במדרגה, אם היה נשאר קיים ועומד כך בשליטת קו השמאל, הנה אז, כל המים היו נקפאים כמלח, כי שליטת השמאל מקפיא המים, שהם האורות, כנ"ל. אלא הולך וסובב ואינו מתקיים בין המים, דהיינו שאינו נשאר עומד בין המים בשליטת השמאל, אלא כמ"ש (באות שס"ו) רקיעים הם הסובבים, לפעמים ממזרח, שה"ס ז"א שהוא ימין, סובב אל המערב, שה"ס המלכות, שהיא שמאל. ולפעמים ממערב, שהיא המלכות שהיא שמאל סובב אל המזרח שהוא ימין. כי כשבא לשמאל נמשכת החכמה שבשמאל, אבל האורות נקפאים, להיותם בלי חסדים, וע"כ סובב לימין ומקבל שם חסדים. ואח"כ חוזר לשמאל לקבל חכמה, חוזר לימין, באפן שאינו עומד במצב אחד.
וכל זה כשהרקיע הוא בגדלות, אבל בעודו בקטנות נמצא בו כח הסיום של המלכות המצומצמת, שמשום זה מסיים המדרגה, ודוחה את הבינה ותו"מ מחוץ למדרגה אל המדרגה התחתונה כנ"ל. והנה בים התחתון, שמתחתיו הקליפות, כשמדרגתו נחלקת מחמת הרקיע, הדוחה את ג' בחינות בינה ותו"מ מחוץ למדרגת הים, הם נופלים למקום הדינים שה"ס הגיהנם, ונמצא שכו"ח של הים התחתון שנשארו במדרגת הים, הם מים טובים, אבל בינה ותו"מ שנפלו למקום דיני הגיהנם נעשו למים הרעים.
וז"ש (באות שע"ה) וברא הרקיע, וכשברא הרקיע, יצא הרקיע ונתתקן בכל המדרגות עד הים התחתון דהיינו שעלתה מלכות לבינה, ודחה את בינה ותו"מ לחוץ. וכשהוא חוזר אינו חוזר אלא לעתים ידועים, וכשהרקיע חוזר להוציא את המלכות מבינה להחזיר הבינה ותו"מ אל המדרגה כנ"ל, אינו עושה זה אלא לעתים ידועות, וכיון שהים הוא מדרגה התחתונה, נמצאים הבינה והתו"מ שנדחו ממדרגת הים שנפלו למקום גיהנם כנ"ל. וז"ש וסילון אחד של מים יוצאים מתהומות דהיינו מכתר וחכמה שנשארו במדרגת הים, שהם למעלה מרקיע. וסילון של מים יוצאים מגיהנם שהם מבינה ותו"מ של הים, שנפלו לדינים של גיהנם, כנ"ל. והרקיע נכנס באמצע משניהם, דהיינו בזמן הגדלות שנכנס באמצע ומחבר הבינה ותו"מ עם הכתר וחכמה, ואז יורדים הדינים של הגיהנם מבינה ותו"מ, ונמתקים המים. ואלמלא שנכנס בינתים לחברם זה בזה, היו הורגים לשותיהם, מחמת דיני גיהנם שבהם. וז"ש (באות שע"ו) בהכנס הרקיע באמצע, דהיינו כשמחבר ב' חצאי המדרגה לאחת, שנמצא מוציא הבינה ותו"מ מגיהנם ומחזירם למדרגתם, נמצא מחזיר המים הרעים היוצאים מגיהנם דהיינו הדינים שנתדבקו בבינה ותו"מ של הים למקומן. כי בינה ותו"מ עלו ונטהרו מהם וחזרו למדרגתם. וז"ש (באות שע"ז) ובאותה שעה ממש שהמים יוצאים להתערב במים הטובים, כלומר באותו הכח המערב מימי הים בגיהנם, דהיינו המלכות שעלתה לבינה, והורידה בינה ותו"מ של הים לגיהנם, כנ"ל, אז הרקיע חוזר, ומוציא המלכות מבינה ומחזירה למקומה, והרקיע נכנס בנתים, ומחבר הבינה ותו"מ למדרגתם ומחזירם לאחור, ודיני גיהנם שנתערבו במים מחזיר לאחור, לגיהנם.
והמלכות בסוד הזווג עם ז"א שנקרא ישראל, היא נקראת ארץ ישראל. שבעת הזווג נמצאים בינה ותו"מ של כל המדרגות שנדחו מסבת עלית המלכות לבינה, חוזרים אז ומתחברים למדרגתם שמחמת זה נטהרים בינה ותו"מ של הים, ועולים מדיני גיהנם. וע"כ נבחן שטפת ההארה מזווג הזה ממתיק המים מדיני הגיהנם. וז"ש (באות שע"ט) לית לך בעלמא דלית תמן תמציתא מההוא סילונא דגיהנם, דהיינו מחמת הבינה ותו"מ שבים שנפלו לדיני גיהנם בעת קטנות. בר ארעא דישראל, חוץ מארץ ישראל שהיא ענף למלכות בעת הזווג עם ז"א הנקרא ישראל, שבעת ההיא, כבר נטהרו בינה ותו"מ דים מן הגיהנם כנ"ל. וכבר אין שם מהדינים המרים ההם. וטפה מהארת הזווג ההוא מטהרת כל מימי הים כנ"ל. וז"ש, ואלמלא דשתן כל עלמא מההוא תמציתא דארעא דישראל, שהתמצית של הארת הזווג ממתיק המים, לא יכיל למשתי מנייהו. מחמת דיני הגיהנם המעורבים בהם.