זהר

שעט) ר' יוסי ור' חייא, הוו אזלי בארחא. א"ל ר' יוסי לר' חייא, נפתח באורייתא ונימא מלה. פתח ר' יוסי ואמר כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. כי ה' אלקיך מתהלך, מהלך מבעי ליה. אלא, כד"א מתהלך בגן לרוח היום. ודא הוא אילנא, דאכל מניה אדם הראשון. מתהלך: נוקבא. מהלך: דכר.

פירוש הסולם

שעט) רבי יוסי וכו': ר"י ורבי חייא היו הולכים בדרך. א"ל ר"י לר"ח, נפתח בדברי תורה ונאמר דבר. פתח ר"י ואמר. ​כי ה' אלקיך מתהלך וגו', ושואל, כי ה' אלקיך מתהלך, הלא מהלך צריך לומר. ומשיב, אלא כמו שאתה אומר,​ מתהלך בגן לרוח היום. וזה נאמר על האילן, שאכל ממנו אדם הראשון, דהיינו הנוקבא שה"ס עץ הדעת, כן, מתהלך שבכאן נאמר על הנוקבא. כי מתהלך יורה על נוקבא. מהלך, על דכר.