זהר

שעט) והיינו סתם מתניתא דילן, דכתיב הכא, ערות אחותך בת אביך או בת אמך, כיון דאמר בת אביך, מאי או בת אמך. אלא, אי מסטרא דאבא אשתכחת, חכמה אתקרי. ואי מסטרא דאימא, בינה אתקרי. ועכ״פ בין האי ובין האי, מאימא ואבא אשתכחת. דהא יו״ד לא אתעדי מן ה׳ לעלמין. ודא הוא רזא דמלה, מולדת בית: מסטרא דאבא. או מולדת חוץ: מסטרא דאימא.

פירוש הסולם

שעט) והיינו סתם מתניתא וכו׳: והיינו סתם משנה שלנו, כלומר עם הנזכר, שאו"א אינם נפרדים לעולם, יובנו דברי המשנה הנאמרים סתם. שכתוב כאן, ערות אחותך בת אביך או בת אמך. כיון שאמר בת אביך, מהו, או בת אמך. פירוש, ששואל, כיון שאו״א אינם נפרדים לעולם, א״כ אם המלכות היא בת אביך, שהוא אבא עלאה, היא בהכרח גם בת אמך, שהיא אמא עלאה. כי זווגם אינו נפסק לעולם. ומשיב, אלא אם מצד אבא היא נמצאת, כלומר ששולט בה צד אבא, נקראת המלכות חכמה. ואם מצד אמא, דהיינו ששולט בה צד אמא, היא נקראת בינה. ועל כל פנים בין זה ובין זה, היא נמצאת מאבא ואמא ביחד. כי הי׳, שהיא אבא, אינה נפרדת מן ה׳, שהיא אמא, לעולם. וזה הוא סוד הדבר, מולדת בית, כשהיא מצד אבא, או מולדת חוץ, כשהיא מצד אמא. כי אמא נבחנת לחיצוניות אבא. וסוף הפסוק מפרש תחלתו.