זהר

שעט) צ', בההוא זמנא אתמר בה, צדקה תרומם גוי. ולית צדקה אלא צלותא, הא אוקמוהו. ואיהי אימא עלאה דנחתא לגבי צדק, ואתעבידת צדקה ואתכליל י״ה בתרוייהו, בצדיק וצדקה.

פירוש מעלות הסולם

שעט) צ' בההוא זמנא וכו': צ׳ רמז לצדקה, בזמן ההוא נאמר בה במלכות, צדקה תרומם גוי. ואין צדקה אלא תפלה הרי העמידו (ברכות י״ד.) ופירש״י צדק תפלה שמצדיק לבוראו. והיא אימא עלאה היינו בינה, שיורדת אל בחינת צדק שהיא מלכות, ונעשה מצדק צדקה. ונכלל י״ה שהם אבא ואימא בשניהם ביסוד ומלכות, י׳ בצדיק, שהוא יסוד, ה׳ בצדקה שהיא מלכות. (עי׳ זהר בחקותי אות כ״א. ומסכת סוטה י״ז. איש ואשה זכו שכינה ביניהן).