זהר

שעח) ות"ח, כד בעא יעקב לברכא לאינון בני יוסף, חמא ברוח קודשא, דזמין לנפקא מאפרים ירבעם בן נבט, פתח ואמר מי אלה. מאי שנא דאמר בעבודה דא דסטרא דע"ז אלה אלהיך ישראל. אלא רזא איהו, כל אינון סטרין דההוא חויא בישא, ומסטרא דההוא רוח מסאבא ההוא חויא ואית מאן דרכיב עליה, וכד מזדווגן, אקרון אלה. ואינון מזדמנין בעלמא, בכל אינון סטרין דלהון.

פירוש הסולם

שעח) ות"ח כד בעא וכו': ובוא וראה, כשרצה יעקב לברך לבני יוסף,ראה ברוח הקדש, שעתיד לצאת מאפרים, ירבעם בן נבט, פתח ואמר,​ מי אלה, שאמר אלה אלהיך ישראל כנ"ל אות שס"ו.
מאי שנא דאמר וכו': ושואל מהו השנוי שאמר בעבודה זו של צד הע"ז, ​אלה אלהיך ישראל. ומשיב, אלא הוא סוד. בכל אלו הצדדים שבנחש הרע נבחן שמצד רוח הטומאה ההוא הוא בחינת נחש. ויש מי שרוכב עליו, שהוא סמאל, כלומר שיש בהם זכר ונקבה. וכאשר מזדווגים נקראים אלה, בלשון רבים, להורות שאינם ביחוד כמו זכר ונקבה דקדושה, אלא הם בפירוד. כי הס"א שרי בחבורא וסיים בפרודא, כמ"ש בזהר משפטים אות ט"ו והם מזדמנים בעולם בכל הצדדים שלהם, כלומר, כל הבחינות הנמשכות מנחש, הם מזווג זכר ונקבה הנק' אלה.