זהר

שעח) ותא חזי, הא כתיב כי ימצא חלל וגו', תא חזי כל בני עלמא, ע"י מלאך המות נפקא נשמתייהו, אי תימא דב"נ דא, על ידא דההוא מלאך המות, נפק נשמתיה, לאו הכי, אלא מאן דקטיל ליה, אפיק נשמתיה, עד לא מטא זמניה, לשלטאה ביה ההוא מלאך המות.

פירוש הסולם

שעח) ותא חזי הא וכו': ובוא וראה, הרי כתוב,​כי ימצא חלל וגו'. בוא וראה, כל בני העולם נשמתם יוצאת על ידי מלאך המות. היינו בגילוי נקודת המנעולא כנ"ל, ואם תאמר גם אדם זה, שנמצא חלל, יצאה נשמתו על ידי מלאך המות. אינו כן אלא מי שהרגו, הוציא נשמתו, קודם שהגיע זמן שליטתו של מלאך המות. כלומר קודם שהגיע הזמן שתתגלה בו נקודת המנעולא, שהמלאך המות אינו יכול עוד לשלוט עליו ולהמיתו. והרוצח עם רציחתו, מעלה כח הצמצום שבמנעולא להכלים דמפתחא שבמלכות, שהם כלים דבינה, וחוזרת המלכות לבחינת נקודה בלי אורות החיים, ועם פגם הזה שבמלכות. הרוצח נוטל נשמת אדם הנרצח. ונמצא שעון רציחה, מוסיף כח הטומאה גם בכלים הטהורים שמבינה.