זהר

שעז) בכה ר' שמעון ואמר, ווי לעלמא, דאתמשך בתר דא, דהא מן ההוא יומא, דההוא חויא בישא, דאתפתה ביה אדם, שליט על אדם ושליט על בני עלמא, איהו קאים למסטי עלמא, ועלמא לא יכיל לנפקא מעונשיה עד דייתי מלכא משיחא, ויוקים קב"ה לדמיכי עפרא, דכתיב בלע המות לנצח וגו'. וכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ואיהו קאים על עלמא דא, למיטל נשמתין דכל בני נשא.

פירוש הסולם

שעז) בכה ר' שמעון וכו': בכה ר"ש ואמר, ווי לעולם הנמשך אחר זה, היינו אחר העגלה, שמשום זה צריכים לערפה, כמ"ש לפנינו. כי מאותו יום, שהנחש ההוא הרע, שאדם הראשון נתפתה בו, שלט על אדם ושלט על בני העולם, הוא עומד להשטין על העולם. והעולם אינו יכול לצאת מעונשו, דהיינו עונש מיתה, עד שיבא מלך המשיח, פירוש. כי חרבו של מלאך המות ה"ס גילוי נקודת המנעולא בגוף האדם, שאינה ראויה לקבל אור החיים בסוד לא זכי הא רע, (כנ"ל לך דף מ"ב ד"ה ביאור) ונקודה זו לא תתקנה עד תחיית המתים, וע"כ אין העולם יכול לצאת מעונשו. והקב"ה יקים ישני עפר לתחיה. שכתוב ​בלע המות לנצח. וכתוב, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ועד אז הוא עומד ליטול נשמות מכל בני אדם, שבעולם הזה.