זהר

שעז) ל׳, ויחלום והנה סלם מוצב ארצה, דא שכינתא תתאה. וראשו מגיע השמימה, דא שכינתא עלאה. והנה מלאכי אלהים, דא מ׳ עולים בל׳, ויורדים בנ׳. דאתמר בה, איך נפלת משמים הלל בן שחר, אתמר ביה ויורדים בו. אבל בס׳, בה סלקין, בגין דאיהי סנ״ה, איהי ס״לם, לסלקא בל׳.

פירוש מעלות הסולם

שעז) ל׳ ויחלום והנה וגו': ל׳ ה״ס הכתוב ויחלום והנה סלם מוצב ארצה, זה שכינה התחתונה דהיינו מלכות וראשו מגיע השמימה זה שכינה העליונה דהיינו בינה. כי ל׳ ה״ס מגדל הפורח באויר דהיינו בינה, שמלכות עלתה אליה ונתמעטה מאור לאויר, שלעת גדלות נעשית לחכמה בראש א״א ומתפשטת לז״א והי׳ הרומזת למלכות, יוצאת מן האויר. והנה מלאכי אלקים זה מ׳ שהם מצד השמאל ולכן נאמר מלאכי אלקים ולא מלאכי הוי״ה (עי׳ ויקרא אות רפ״ד) עולים בל׳ שהיא בינה, ויורדים בנ׳ שהיא מלכות, שנאמר בה איך נפלת משמים הלל בן שחר, כי מלכות נקראת כך על שם ב׳ מצבים שלה, שבמצב א׳ היא שחורה ובמצב ב׳ היא מהוללת. נאמר בו בסלם ויורדים בו. אבל בס׳ בה עולים, משום שהיא היינו המלכות היא סנה, והיא סלם לעלות בל'.
פירוש, נודע שב׳ מצבים הם במלכות, שבמצב א׳ היא גדולה כמו ז״א ומקבלת חכמה מן בינה אבל אינה יכולה להאיר מחמת חסרון חסדים, ולכן לא יכלה להיות במצב זה. עד שנאמר לה לכי ומעטי את עצמך, שאז נתמעטה וירדה מתחת המסך דחזה של ז״א, ודינים של המסך שולטים עליה וממעטים אותה גם מחכמה שאינה ראויה עוד לקבל כלום מן בינה ואז אין לה מעצמה כלום לא חכמה ולא חסדים, אלא שנתקנה להיות בזווג פב״פ עם ז״א ומקבלת הכל מן ז״א הן חכמה והן חסדים. ובזה היא נשלמת להשפיע אל התחתונים חכמה וחסדים.
וזה אמרו בגין דאיהי סנה דהיינו בשעת המיעוט, שדינים דמסך שולטים עליה, ואין לה מעצמה כלום לא חכמה ולא חסדים. איהי סלם שבזה נתקנה להיות בזווג פב״פ עם ז״א, לסלקא בל׳ לעלות עמו לבינה ולקבל על ידו חכמה וחסדים.