פירוש הסולם
שעה)
אר"י, מהכא, כל מחלוקם דאיהו לשם שמים סופה להתקיים, וכו' ושמים בהאי אתקיים לבתר דא, דכתיב ויקרא וגו': אר"י מכאן נלמד, אשר כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים. שהרי כאן, היתה מחלוקת שהוא לשם שמים, דהיינו לשם ז"א הנקרא שמים, והשמים נתקיים לאחר מכאן, דהיינו ביום ג' בסבת מחלוקת הזו, שכתוב,
ויקרא אלקים לרקיע שמים, ויקרא, פירושו קרא וזמין
(כמ"ש בזהר לעיל אות לז) דהיינו שלאחר מכאן ביום ג', יהיה הרקיע בבחינת שמים שהוא ז"א.
פירוש. כי הטעם שז"א מקבל המוחין דגדלות מאו"א, הוא משום שהיתה מחלוקת בב' הקוין הנמשכים מב' נקודות חולם שורק באו"א, ולא יכלו להאיר בהם עד שנעשה הזווג על המסך דנקודת החירק, שהכריע ביניהם. ומסך זה קבלו או"א מז"א שעלה עליהם, ונמצא שז"א הוא הגורם שיתקיימו המוחין באו"א, ע"כ זוכה גם הוא באותם המוחין. כי כל השיעור שהתחתון גורם להאיר בהעליון זוכה בו גם התחתון. הרי שכל המוחין של ז"א, אינם, אלא בסבת המחלוקת דימין ושמאל שהיתה באמא, שזכה בהם בסבת ההכרעה. ואם לא היתה המחלוקת הזה באו"א, לא היה לזו"ן מוחין. וז"ס שאמרו כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים. כי שמים הוא ז"א, והמחלוקת שהיתה באו"א, היתה לשם מוחין להשמים, כי לולא זה לא היה מוחין להשמים. אמנם זה לא היה ביום ב' בשעת יציאת הרקיע, אלא ביום ג', כי אז נעשה ההכרעה בהקוין
(כנ"ל דף ס"ז אות ס"ב). וז"ש
ושמים בהאי אתקיים לבתר דא, דהיינו ביום ג'. שז"ס ויקרא אלקים לרקיע שמים, שהוא הזמנה ליום ג', שאז נשלמה ההכרעה שהז"א מקבל המוחין בסבתה.
בקטפירא דעיליתא. בקסטייהו, שכיחי ואתקיימו: הבנין של בית ועליה, בהקורות שביניהם הם נמצאים ומתקיימים. כי אלו הקורות שביניהם, משמשים רצפה בשביל העליה ותקרה בשביל הבית. ונמצא שמהם כל מציאות הבית והעליה, כי מטרם שהונחו הקורות באמצע הבנין, לא היה מציאות להבית והעליה הללו. וכן מתקיימים על ידם. כי אם יתבטלו הקורות הללו יתבטלו תכף הבית והעליה.
דהא תנינן כתיב והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים דייקא, שהרי למדנו שהכתוב והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים הוא בדיוק, כלומר שעצם בחינת הקדש ובחינת קדש הקדשים, נעשו על ידי הפרכת ומתקיימים על ידה,
דהא איהו רקיע דמפרש בנו באמצעיתא, שהרי הפרכת הוא הרקיע המבדיל בפנים באמצע, בין מים עליונים למים תחתונים.
פירוש. או"א הם מים עליונים, וזו"ן הם מים תחתונים, כנ"ל. ולולא הרקיע שהוא ז"א שהכריע בין ב' הקוין דאו"א, לא היה מוחין למים תחתונים, שהם זו"ן כנ"ל. כי כל המוחין דז"א נמשכים לו רק בזכות ההכרעה שלו באו"א. הרי שקיומם, דהיינו המוחין של מים תחתונים, תלוים בהרקיע, וכן קיומם של מים העליונים, תלוים ברקיע, כי כל עוד שהרקיע לא הכריע בין ב' הקוין ימין ושמאל שבהם, היו האורות סלקין ונחתין ולא האירו כנ"ל. הרי שהן מים העליונים והן מים התחתונים, אין להם קיום, זולת על ידי הרקיע. שזה דומה להקורות שבין הבית והעליה, שעצם הבית והעליה, נעשה על ידי הקורות כנ"ל. ורבי יהודה הביא זה כדי לחזק את דבריו, שביאר המחלוקת לשם שמים, שהוא המחלוקת שבין הקוין דאו"א,
ושמים בהאי אתקיים שלולא מחלוקת זח היה ז"א הנקרא שמים, בלי מוחין, ולא היה לו קיום. כי משום שהרקיע שהוא ז"א קיים המוחין באו"א, נתקיימו המוחין גם בו, כנ"ל בדיבור הסמוך.
