זהר

שעה) האלקים הרועה אותי, מאי טעמא זמנא אחרא האלקים. אלא רזא עלאה איהו, והכא בריך לההוא אתר, ברזא דאלקים חיים, מקורא דחיי, דמניה נפקין ברכאן, ובגין דא אדכר גרמיה בהאי אתר, ואמר האלקים הרועה אותי, בגין דכל ברכאן דנגדי ממקורא דחיי, יעקב נטיל לון, וכיון דנטיל לון איהו, האי אתר נטל ברכאן, וכלא איהו תלייא בדבורא, ועל דא ויברך את יוסף כתיב.

פירוש הסולם

שעה) האלקים הרועה אותי: שואל מהו הטעם שאומר פעם שנית אלקים. ומשיב, הוא סוד עליון, שבירך כאן לאותו מקום, להמלכות, בסוד אלקים חיים, שהוא בינה, מקור החיים, שממנו נמשכים הברכות, ומשום זה הזכיר את עצמו במקום זה, שאמר האלקים הרועה אותי, משום שכל הברכות הנמשכות ממקור החיים, שהיא בינה, מקבל אותם יעקב, שה"ס קו אמצעי, שזולתו אין ב' הקוין דבינה יכולים להאיר, (כנ"ל דף צ"ד ד"ה פירוש) וכיון שהוא מקבל אותם, מקבל מקום זה, שהוא המלכות, הברכות ממנו, והכל תלוי בזכר, שהוא יעקב, וע"כ כתוב ויברך את יוסף, אשר את היא המלכות שקבלה הברכות מיעקב, שהוא ז"א.