פירוש הסולם
שעד)
וכד אתבניאו כלהו ואתעטרו, הוו מים עלאין מתערבין במיין תתאין, ואפיקו ביתא דעלמא: וכשנבנו כל האותיות ונתעטרו במוחין דג"ר, על ידי התכללותם באו"א, מים העליונים היו מתערבים במים התחתונים והוציאו הבית של העולם. או"א נבחנים למים עליונים, וזו"ן למים תחתונים, ובעת שקבלו המוחין דחולם שורק חירק הנ"ל מאו"א, היו הכלים דז"א מעורבים בהכלים דאו"א, דהיינו שלא היה ניכר שום הפרש ביניהם ועל ידי כן, הוציאו מוחין דחכמה אל הנוקבא, שאז נקראת הנוקבא בית העולם. פירוש מתחלה נתקנו האותיות דז"א, שנכללו במים העליונים וקבלו המוחין על דרך הנ"ל, דהיינו מתחלה ב' קוין. מב' הנקודות חולם ושורק שבאו"א, ואח"כ קבלו קו האמצעי מנקודת החירק ונשתלמו. ואחר זה, נתקנה ג"כ הנוקבא באותו הדרך. שמתחלה קבלה ב' הקוין ימין ושמאל, ואז נקראת
ביתא דעלמא, כי השם
בית יורה בעיקר על אור החכמה המקובל ע"י המסך דשורק, אבל עדיין אין בחינת ישוב בהבית, כי אין בחינת ישוב אלא בהארת נקודת החירק.
(כמ"ש לעיל דף י"ד אות ח' ועי' בהסולם שם) וכמ"ש הזהר לפנינו.
ועל דא ב' אתחזי ברישא, ומיין סלקין ונחתין: ועל כן הבית שהיא הנוקבא, נראית תחלה, שהמים עולים ויורדים בה. פירוש, שתחלה קבלה הבית, את ב' הקוין מחולם ושורק, אשר אז נעשה מחלוקת ביניהם, ופעם
סלקין דהיינו שמתגבר קו הימין הנמשך מנקודת החולם המאיר מלמעלה, ופעם
ונחתין, דהיינו שמתגבר בה קו שמאל הנמשך משורק, המאיר מלמעלה למטה. דהיינו כנ"ל אצל האותיות של ז"א.
עד דהאי רקיע הוה, ואפריש לון, עד שנעשה הרקיע הזה, והבדיל ביניהם. פירוש בחינת קו אמצעי הנמשך ממסך דנקידת החירק נקרא רקיע (
כנ"ל דף מ"ח ד"ה נפק רקיע ע"ש) וכשנעשה הרקיע הזה המשיך קו אמצעי בהנוקבא, והסיר המחלוקת של ב' הקוין שבנוקבא, כי הלבישם וכלל אותם זב"ז, (כמו שנתבאר שם).
ומחלוקת הוה בשני, דביה אתברי גיהנם, דאיהו נורא דדליק כד"א וכו' וזמין לאשראה על רישייהו דחייביא. והמחלוקת של ב' הקוין ימין ושמאל הנ"ל היתה ביום ב' דמעשה בראשית, שבו נברא הגיהנם מחמת המחלוקת של הקוין. שהיא אש שורפת, כמ"ש אש אוכלה הוא, והוא עתיד לשרות על ראש הרשעים.
