זהר

שעד) בההוא זמנא דשמחת תורה, שויין עטרה בריש כל צדיק לעילא, כד״א בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו: דא שכינתא תתאה. וביום שמחת לבו: דא שכינתא עלאה. והכי צריכין ישראל לאתעטרא בכלא, בעטרה על רישייהו ביומא דשמחת תורה.

פירוש מעלות הסולם

שעד) בההוא זמנא דשמחת וכו׳: בעת ההיא של שמחת תורה, שמים למעלה, בעולמות העליונים, עטרה בראש כל צדיק, כמו שאתה אומר בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, ביום חתונתו: זה השכינה התחתונה שהיא מלכות, וביום שמחת לבו זה השכינה העליונה, שהיא בינה, כי מלכות עלתה לבינה ושתיהן נעשו עטרות לזו״ן. וכך כל ישראל למטה צריכים להתעטר בעטרה על ראשיהם ביום שמחת תורה. דהיינו להכליל עצמם בהזווג דפב״פ של זו״ן, ולהתעטר בעטרות של זו״ן.
פירוש: סוד ג׳ החגים פסח שבועות סוכות, נמשכים מסוד ג׳ הקוים חג״ת דז״א, פסח מימין שהוא חסד. סוכות משמאל שהוא גבורה. ושבועות מקו האמצעי שהוא תפארת. ומלכות מקבלת הארת ג׳ הקוים ומשפיעה אל התחתונים. ונודע שכל קו מן ג׳ הקוים כלול מכל ג׳ הקוים, לכן ​ר"ה יוכ״פ, סוכות, ושמחת תורה, ה״ס ג׳ הקוים שבקו השמאל, מר״ה עד יוכ״פ הוא סוד הכתוב שמאלו תחת לראשי, שהוא הארת השמאל של שמאל דז״א, הנמשכת אל המלכות, ונודע שהארת השמאל היא הארת חכמה הממשיך משמאל דבינה, והארת חכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר ולכן נצטוינו לתקוע בשופר בר״ה (עיין זהר פרשת וירא אות שפ״א בסולם מאמר ר״ה ויום הכפורים) ובסוכות מתעורר קו הימין שבשמאל להאיר אל המלכות בסו״ה וימינו תחבקני, ולכן הוא זמן שמחתנו כי החכמה מתלבשת בחסדים ומאירים החכמה והחסדים. ויום שמיני עצרת הוא קו האמצעי שבשמאל הכולל כל הזווגים של ר"ה ויום כפורים, שמזווג השמאל. וכן הזווג הימין של חג הסוכות, כי קו האמצעי כולל גם הימין וגם השמאל, ונודע שקו האמצעי שהוא שבועות ה״ס מתן תורה כנ״ל ונקרא תורה. וקו האמצעי שבקו השמאל שהוא שמיני עצרת נקרא שמחת תורה. כי המלכות נכללת מכל ג' הקוים ומאירה שפעה אל התחתונים. (עיין זהר פרשת פנחס אות כ״ז).