זהר

שעג) והא תשעה הוו. אלא, תלת אתוון מצטרפין גו צירופא חדא בהאי סטרא, ובהאי סטרא, לתלת תיבין. סלקין ונחתין, ואינון טמירין ברזא יה''ו, גליפו דשמא קדישא מחקקא יה''ו יה"ו יה"ו אלין גניזין בעמודא קדמאה,למהוי כורסייא שלימא ברזא דעשרין ותרין אתוון דאלפא ביתא,דההוא קים קדישא כניש ונטיל בגוויה ברזא בך,וע"ד נגילה ונשמחה בך.

פירוש הסולם

שעג) והא תשעה הוו וכו': שואל, והרי אינן אלא תשע מלות בכל עמוד, ולא י"ב. ומשיב, אלא ג' אותיות מצטרפות בצירוף אחד לג' תיבות בצד זה ובצד זה, עולות ויורדות, והן נסתרות בסוד יהו, ונחקק בחקיקת השם הקדוש. כזה, יה"ו יה"ו יה"ו אלו גנוזים בעמוד הראשון שהוא העמוד הימני. יה"ו יו"ה הי"ו, אלו גנוזים בעמוד השמאלי. הו"י וי"ה וה"י גנוזים בעמוד האמצעי (כצ"ל). כדי שהכסא יהיה שלם בסוד כ"ב האותיות של האלפא ביתה, שאותה הברית הקדושה, שהיא המלכות, מאספת ולוקחת בתוכה בסוד ב"ך. וע"כ נגילה ונשמחה בך.
ביאור המאמר. יש לדעת, שאע"פ שהזהר אומר לעיל (באות ר"פ רפ"א) שבז"א כבר נתגלמו האותיות (עש"ה) הנה כל זה אמור רק לשורש בלבד, אבל עצם האותיות לא יכלו לצאת עד עולם הבריאה דהיינו מתחת המסך דאצילות, שמשם ולמטה יש שליטה למסכים, אבל באצילות אין כח מסך כלל, ובלי כח המסך אין האותיות מתגלמות כנ"ל. ומה שאנו מבחינים שם מסכים ואותיות הם רק לשורשים המפעילים כזה בעולמות התחתונים. כמו שנתבאר ענין זה לעיל בכרך א' במבוא לספר הזהר. ע"ש.
והנה הזהר רוצה לבאר כאן סוד ד' העמודים, שהכסא עומד עליהם, איך הם מצטרפים בסוד הצירופים מכ"ב אותיות, וע"כ מבארם בעולם הבריאה, בסוד ד' העמודים שכסא הכבוד עומד עליהם. כי משם מתחילות האותיות. אמנם שרשיהן בכל פרטיהן הם בז"א דאצילות, כמ"ש לעיל (באות רפ"א) וע"כ המלכות מקבלת כל צירופי האותיות מז"א דאצילות, ועם התלבשות המלכות בכסא הכבוד שבבריאה, היא מוציאה שם כל צירופי האותיות שקבלה מז"א דאצילות. ותחילה צריכים לדעת איך כ"ב האותיות מתחלקות לג' קוין, וכבר נתבאר זה בזהר (ב"א אות ל"ד עש"ה. כי לא אכפיל כאן האריכות הזו).
וז"ש (באות שס"ט) נגילה ונשמחה בך, ב"ך ודאי, דהא כל אתוון נטיל האי קיימא קדישא, רז"א ב"ך. כי המלכות הנקראת ברית, לוקחת כל האותיות וכל הצירופים שה"ס ב"ך, דהיינו היוצאים מכ"ב אותיות, ומאירה אותן לבי"ע. ואלו ד' עמודים שכסא הכבוד סומך עליהם, נמשכים מד' רגלי הכסא שבאצילות, שה"ס ג' קוין דז"א ומלכות המקבלתם. ונודע שהם כלולים זה מזה, ויש בכל אחד מד' אלו ג' קוין, שה"ס י"ב צירופי הויה, וי"ב שבטים שבמלכות. אמנם כאן במלכות דאצילות שירדה ומתלבשת בג"ר דבריאה, יש בה מיעוט מחמת ירידה זו, ואין בה אלא ב' קוין ימין ושמאל. והם עושים י"א צירופים בכ"ב אותיות, וז"ש, שהם, א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י כ"ל מ"נ ס"ע פ"צ ק"ר ש"ת, שכל צירוף, ה"'ס זוג של ימין ושמאל. אבל בג' העמודים האחרים יש בכל אחד מהם ג' קוין. אשר בעמוד הא' שהוא קו ימין, חסד, הן כסדרן, אשר ז' הזוגות הראשונים מי"א הזוגות שבכ"ב האותיות, שהם א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י כ"ל מ"ן, הנה כל זוג מהן, הוא סוד ב' קוין ימין ושמאל עד מ"ן. והקו האמצעי, ה"ס ח' אותיות שהן ארבעה זוגות, ולהיותו בחינת דין כלפי ב' הקוין הראשונים, ע"כ הוא מסודר למפרע, כזה, ש"ת ק"ר פ"צ ס"ע. אשר הש' היא קו אמצעי לא"ב. ויוצא הצירוף אש"ב. והת' היא קו אמצעי לג"ד ויוצא הצירוף גת"ד. והק' היא קו אמצעי לה"ו, ויוצא הצירוף הק"ו. והר' היא קו אמצעי לז"ח, ויוצא הצירוף זר"ח. והפ' היא קו אמצעי לט"י, ויוצא הצירוף טפ"י. והצ' היא קו אמצעי לכ"ל, ויוצא הצירוף כצ"ל. והס' היא קו אמצעי למ"ן, ויוצא הצירוף מס"ן. ובהיות שבב' הקוין ימין ושמאל אין בהם אלא ז' ז' אותיות, שנגמרו בזוג מ"ן, ובקו אמצעי יש ח' אותיות, שהוא נגמר בע' לפיכך נעשה צירוף שמיני עז"ר, שהאות הראשונה ה"ס ע' דקו אמצעי, וב' האותיות ז"ר מתחברות בו, שהוא מלשון זרות המורה דין. וכן מלשון עזרה.
וטעם הדבר, הוא. כי באמת אין בכל קו יותר מז' אותיות, שה"ס ז' ספירות חג"ת נהי"מ, ומה שיש בקו האמצעי ח' אותיות, הוא מטעם המסך דחירק שהקו האמצעי נושא אותו (כמו שהארכתי בזה לעיל בזהר בראשית א' אות ל"ד עש"ה) ועליו רומז הצירוף של האות האחרונה ע'. עם ב' האותיות זר, שרומז על דין ועל עזרה, כי בעזרתו התגבר הקו האמצעי על השמאל ויחד אותו עם הימין (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח).
וז"ש (באות ש"ע) אשב גתד הקו זרח טפי כצל מסן עזר אכתריאל. שהם סוד ג' קוין מכ"ב האותיות כסדרן, עד הצירוף עזר כנ"ל, והצירוף עזר מורה על המסך המחובר בקו האמצעי, והשם אכתריאל הוא כתר דבריאה, ששם התלבשה המלכות דאצילות, עם כל צירופי האותיות שקבלה מז"א דאצילות כנ"ל, וע"כ הוא מתחבר ומשלים לט' מלות, כמ"ש להלן וז"ש, והכסא עומד על ארבעה עמודים, דהיינו כמ"ש לעיל, שה"ס ג' קוין ומלכות המקבלתם, שבכל אחד מג' הקוין יש בו ג' קוין, חוץ מהמלכות עצמה, שבה ב' קוין, שה"ס י"א זוגות א"ב ג"ד ה"ו וכו' כנ"ל. ודא עמוד הימיני. שט' המלות, אש"ב גת"ד הק"ו וכו' ה"ס העמוד הימני, וע"כ הצירופים הם כסדרן כמ"ש לעיל. בד' שלהובי מלהטן דאתוון, דהיינו ד' העמודים, שהם ד' שלהבות לוהטות של האותיות, וט' המלות הנ"ל, הן הקו הימני שבד' העמודים האלו.
והנה העמוד האמצעי, כלול ג"כ מג' קוין, על דרך שביארנו בעמוד הימני, שכל זוג מז' זוגות עד זוג מ"ן, הם ימין ושמאל, והקו האמצעי שה"ס ח' האותיות מד' הזוגות ש"ת ק"ר פ"צ ס"ע מכריע באמצע כל זוג. אלא ההפרש הוא, כי כאן בעמוד האמצעי כל זוג וזוג הוא למפרע, כי במקום א"ב כתוב ב"א. ובמקום ג"ד כתוב ד"ג וכו' עד"ז. שהוא, מפני שהעמוד האמצעי יש בו יותר דין מאשר בעמוד הימני.
וז"ש (באות שע"א) בש"א דת"ג וק"ה חר"ז יפ"ט לצ"כ נס"מ עז"ר יה"ו. כי בזוג הראשון, שהוא ימין ושמאל בסדר ב"א, נמשכת באמצען ש' דש"ת שבקו אמצעי ונעשה הצירוף בש"א. ובימין ושמאל, שהם ד"ג נמשכת בהן הת' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף דת"ג. ובימין ושמאל שהם ו"ה, נמשכת באמצען הק' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף וק"ה. ובימין ושמאל שהם ח"ז נמשכת באמצען הר' דקו האמצעי. ונעשה הצירוף חר"ז. ובימין ושמאל שהם י"ט נמשכת באמצען הפ' של הקו האמצעי, ונעשה הצירוף יפ"ט. ובימין ושמאל שהם ל"כ, נמשכת הצ' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף לצ"כ. ובימין ושמאל שהם נ"מ. נמשכת בהן הס' של הקו האמצעי, ונעשה הצירוף נס"מ. ונשלמו בזה ז' הצירופים של הקו האמצעי, שהם כנגד חג"ת נהי"מ. ובקו האמצעי שיש לו ח' אותיות, נשארת אות אחת פנויה, שהיא האות ע', ואז מצטרפת עם ב' האותיות זר, ונעשה הצירוף עזר כמ"ש לעיל בעמוד הימני. ולהשלים ט' המלות, נוסף עליהם השם יה"'ו. שהוא השורש של ג' הקוין. כנודע. וז"ש, דא איהו רזא וסתרא דעמודא דאמצעיתא וכו' ברזא דאתוון דאלפא ביתא, שסדר זה הוא העמוד האמצעי הסומך את הכסא בסוד צירופי אותיות.
וז"ש ואינון י"ב בכל עמודא ועמודא לאתקיימא כל חד מנייהו וכו'. כי בדרך כלל יש כאן סוד י"ב, שהם ארבעה עמודים, שבכל עמוד ג' קוין כנ"ל, שהם י"ב. אמנם כיון שהם כלולים זה מזה, צריך להיות בכל אחד מהם סוד י"ב, וע"ז יש בכל עמוד י"ב מלות. כי מוסיפים עליהם ג' שמות יה"ו, שהם השורשים של ג' הקוין, ונעשו י"ב מלות. כמ"ש להלאה. ונתבארו ב' העמודים הימני והאמצעי.
והנה העמוד השמאלי כלול ג"כ מג' קוין, ע"ד שבארנו בב' העמודים הימני והאמצעי, אלא מתוך שהעמוד השמאלי הוא דין, ע"כ נהפכו בו סדרי האותיות, להיות בסדר א"ב שלמפרע, שהוא סדר תשר"ק צפע"ס נמל"ך וכו'. באופן שהימין והשמאל לא נעשו מא"ב ג"ד ה"ו וכו' שהוא בסדר ישר גמור, שנעשה בו העמוד הימני. ולא מן ב"א ד"ג ו"ה, שהוא ג"כ מעט בסדר, אלא שנעשה מן ת"ש ר"ק צ"פ ע"ס נ"מ ל"ך, שכולו הפוך. ולא עוד, אלא הקו האמצעי שבו, שצריך להיות מן אותיות מאוחרות, מאותיות של ב' קוין, כי הקו האמצעי יוצא אחר ב' הקוין, כנודע. הוא נעשה כאן מהאותיות הקודמות לאותיות ב' קוין, שמתחיל בא' ונסתיים בח'. שכל זה מורה על הדין שבעמוד השמאלי.
וז"ש (באות שע"ב) תא"ש רב"ק צג"פ עד"ס נה"ם לו"ך כז"י טח"י הו"י, דא איהו רזא וסתרא דעמודא דשמאלא, כי בזוג הא' ימין ושמאל שהוא ת"ש נמשכה באמצען א' דקו האמצעי, ונעשה הצרוף תא"ש. ובימין ושמאל שהם ר"ק, נמשכה ב' דקו אמצעי, ונעשה הצירוף רב"ק. ובימין ושמאל שהם צ"פ, נמשכה ג' דקו אמצעי, ונעשה הצירוף צג"פ. ובימין ושמאל שהם ע"ס, נמשכה ד' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף עד"ס. ובימין ושמאל שהם נ"ם, נמשכה ה' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף נה"ם. ובימין ושמאל שהם ל"ך, נמשכה ו' דקו האמצעי ונעשה הצירוף לו"ך.
ובב' הצירופים כז"י טח"י, יש ט"ס, וצריך לומר יז"ט חט"י. כי בימין ושמאל, שהם י"ט נמשכה הז' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף יז"ט. ובזה נשלמו ז' צירופים כנגד חג"ת נהי"מ, אמנם בקו האמצעי שיש לו ח' אותיות, נשארה לו אות אחת פנויה, שהיא ח'. ונתחברו לה ב' אותיות ט"י, ונעשה הצירוף חט"י. כי האות השמינית מורה על מסך דחירק המחובר בקו האמצעי כנ"ל, וע"כ מרומז בו צירוף מלשון חטא. המורה על חסרון ודין. וכדי להשלים ט' המלות נתוסף עליו השם יה"ו, שהוא שורש ג' הקוין, אלא מתוך שהוא דין נרמז בו בסדר הפוך, שהוא הו"י. וז"ש, וכורסייא מתתקנא עלייהו ברזא וסתרא דתריסר סמכין שהכסא מתתקן על העמודים, בסוד שכל עמוד כלול מי"ב סומכים. שעליהם רומזות המלות שבכל עמוד. כנ"ל.
וז"ש (באות שע"ג) והא תשעה הוו, שואל, והרי אין יותר מט' מלות בכל עמוד, כנ"ל. ומשיב, אלא תלת אתוון מצטרפין גו צרופא חדא בהאי סטרא ובהאי סטרא לתלת תיבין, שג' האותיות יה"ו, שהן שורשי ג' הקוין מצטרפין לכל צד צירוף אחד, דהיינו לכל קו צירוף אחד יה"ו, סלקין ונחתין, שהם מאירים באו"י ואו"ח, ואינון טמירין ברזא יה"ו, שאלו האורות נסתרים ביה"ו, שהן שורש ג' קוין. גליפו דשמא קדישא מחקקא, שהן חקיקת השם הקדוש הנחקק, יה"ו יה"ו יה"ו, דהיינו יה"ו לקו ימין, יה"ו לקו שמאל, יה"ו לקו אמצעי, שעם יה"ו, וג' השמות יה"ו הנסתרים בו, הם י"ב מלות. אלין גניזין בעמודא קדמאה דאיהו עמודא דימינא, אלו ג' יה"ו, הם בעמוד הימני, דהיינו בג' הקוין שבו. יה"ו יו"ה הי"ו, אלין גניזין בעמודא דשמאלא, שבג' הקוין דעמוד השמאלי מאירים ג' צירופים אלו של יה"ו, בג' קוין שלו, שעמהם יש בעמוד השמאלי י"ב מלות. וחסרים כאן ג' הצירופים להשלים י"ב המלות שבעמוד האמצעי. ונראה לי שצריך לומר, הו"י וי"ה וה"י, אלין גניזין בעמודא דאמצעיתא. כי יש ששה צירופים ביה"ו, וג' הצירופים הראשונים שהם יה"ו יו"ה הי"ו מאירים בעמוד השמאלי, וג' הצירופים האחרונים, הו"ה וי"ה וה"י מאירים בעמוד האמצעי. והטעם שג' הצירופים הראשונים הם בעמוד השמאלי וג' האחרונים הם בעמוד האמצעי, הוא משום שהעמוד השמאלי הוא קודם העמוד האמצעי. ונתבארו היטב י"ב המלות, שיש בכל עמוד מג' העמודים. כי כמו שד' העמודים ה"ס י"ב בכללות, כי כל עמוד כולל ג' קוין, ואפילו העמוד הרביעי כולל ג' קוין אחר ההתכללות. וג"פ ד' הם י"ב. כך צריך בל עמוד בפני עצמו להכלל מסוד י"ב. שה"ס י"ב מלות שבכל עמוד. אמנם בעמוד הרביעי, שה"ס מלכות, שבו י"א זוגות, א"ב ג"ד ה"ו ז"ח וכו', שכל זוג שבו מורה על ב' קוין ימין ושמאל כנ"ל. לא פירש, איך יש בו י"ב מלות. ואולי יש לומר, שעליהם נתוסף השם י"ה, שעמו יש י"ב מלות גם בעמוד הרביעי. כי כמו שהשם יה"ו נתוסף בג' קוין, משום שהם שורשי ג' קוין, כך השם י"ה נתוסף בעמוד הרביעי מפני שהוא שורש ב' הקוין, ימין ושמאל.