זהר

שעג) ה׳ שלימו דתרין דרועין וגופא. דאיהי כללא דתלת אבהן. ו' יחודא, שלימו דאת ד׳, דאיהי סיהרא. כד נהיר בה, אתמר בה, והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. ודא שלימו דחמה וסיהרא, דאינון ה״ה. בגין דאיהי ז׳ כליל י״ו. ובגין דא איהו זכור. ושמור, זכור מסטרא דה׳ עלאה, שמור מסטרא דה׳ תתאה.

פירוש מעלות הסולם

שעג) ה׳ שלימו דתרין וכו': ה׳ היא השלמות של שתי הזרועות שהן חסד וגבורה. והגוף, שהוא תפארת, שהיא, היינו ה׳ היא הכולל של שלושת האבות שהם חג״ת, בסוד ג׳ רגלי הכסא והיא רגל הרביעי המשלימה אותם בסוד מלכותא דדוד. כי ד׳ ה״ס המשכת חכמה וטרם שמלכות נתדבקה בקו אמצעי היתה תחת שליטת החכמה שקו השמאל לא נתחבר עם קו הימין, וע״כ היתה דלה ועניה משום שאינה יכולה להאיר בלי חסדים, ואחר שנתדבקה בז״א שה״ס קו האמצעי אז החכמח מתלבשת בחסדים המרובים של ז״א ומשלימה לז״א, וגם היא נכללת משלשת הקוים ונעשית ה׳. ו׳ היא היחוד המשלים לאות ד׳ שהיא הלבנה, וכשמאיר בה, נאמר בה והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. וזוהי שלמות החמה והלבנה שהם ב׳ ההי״ן של שם הוי״ה, משום שהיא היינו מלכות היא ז׳ כוללת י' ו', ומשום זה הוא זכור ושמור הנאמר בשבת, זכור מבחינת ה׳ העליונה בינה, שמור מבחינת ה׳ תחתונה מלכות.
פירוש, אע״פ שעיקר השלימות הוא במלכותו של דוד שהוא רגל הרביעי, מכל מקום אינו נשלם כל צרכו טרם שנכלל במלכות בית יוסף שהוא יום השביעי, והטעם הוא כי עיקר תקונה ושלימותה של מלכות הוא בשלימות התחתונים שבג׳ עולמות בי״ע, ושורשם של התחתונים הוא מחזה ולמטה של המלכות, וע״כ אינם יכולים לקבל מבחינת למעלה מחזה של המלכות שאין להם שורש שמה, ולכן מטרם שמלכות בית דוד שמחזה ולמעלה נכללת במלכות בית יוסף שמחזה ולמטה אינה יכולה להשלים את התחתונים, והתכללות זו נעשה ביום הששי, וזה אמרו ו׳ יחודא שלימו דאת ד׳ וכו' שעיקר השלימות של אות ד׳ הוא ו' הרומז ליום הששי, כי ביום הששי נכללה המלכות שמחזה ולמעלה עם בחינת המלכות שמחזה ולמטה, ודא שלימו דחמה וסיהרא דאינון ה״ה כי מחזה ולמעלה הוא בחינת בינה ה׳ עליונה, ומחזה ולמטה היא בחינת מלכות ה׳ תחתונה, ואז נעשית המלכות ליום השביעי, בגין דאיהי ז׳ כליל י״ו כי מאיר בה עצמה שם הוי״ה בשלימות וג׳ עולמות בי״ע התחתונים עלו והלבישו לג׳ הפרצופים: ישסו״ת, וז״א, ומלכות דאצילות, ששם מקומם האמיתי. ובגין דא איהו זכור ושמור הנאמר בשבת שהיא מלכות כשיש בה הארת ג״ר, ואז זכור מסטרא דה׳ עלאה דהיינו מחזה ולמעלה, ושמור מסטרא דה׳ תתאה דהיינו מחזה ולמטה. (עי׳ בזהר בראשית א' אות ק״י).