זהר

שעב) תשמרו להקריב לי במועדו, מאן מועדו, בזמן דאתער אברהם, למעבד רעותיה, דכתיב וישכם אברהם בבקר. ובזמנא דאתעקד יצחק על גבי מדבחא, דההיא שעתא, בין הערבים הוה. ואמר רבי ייסא, אי הכי, האי דכתיב במועדו, במועדים מבעי ליה. א"ל, ההיא שעתא, אתכליל אשא במיא, ומיא באשא, ובגין כך כתיב במועדו.

פירוש הסולם

שעב) תשמרו להקריב לי במועדו: שואל מתי הוא מועדו. ומשיב, הוא בזמן שאברהם נתעורר לעשות רצונו יתברך, שנאמר וישכם אברהם בבקר. שהוא הזמן דתמיד של שחרית. ובזמן שנעקד יצחק על המזבח, ששעה ההיא בין הערבים היה. והוא הזמן של תמיד בין הערבים. אמר ר' ייסא, אם כן, למה כתוב במועדו, לשון יחיד, במועדם היה צריך לומר, לשון רבים, כי יש ב' מועדים. אמר לו, בשעה ההיא של הקרבת התמיד, נכלל אש במים ומים באש, כלומר שמדת אברהם שהוא מים נכלל במדת יצחק שהוא אש, וכן להיפך, ומשום זה כתוב במועדו לשון יחיד. כי נכללו להיות אחד.