זהר

שעא) וכד סלקין נציצין דחשמל, ועאלין דא בדא, סלקין כל אינון מרגלאן דאינון שקיען בההוא קרקע, ומטו לגבי תרעא דמזרח. ותמן שית אלף אלפין תרעין פתיחן, וענא"ל רב ממנא בהו.

פירוש הסולם

שעא) וכד סלקין נציצין וכו׳: וכשד׳ התנוצצויות של החשמל עולות, ובאות זו בזו, עולות אז כל אלו המרגליות שהיו שקועות בקרקע ההיא, ומגיעות לשער המזרח. ושם פתוחים ששה אלף אלפים שערים. ובהם ענאל הממונה הגדול.
פירוש. הקול הראשון שהלך לגליצור לקרקע זעירא, אע"פ שנחלק לד', שה"ס ג׳ קוין ומלכות, היה תחת שליטת קו השמאל, ולפיכך אינו ראוי להתלבש אלא בכלים דקרקע זעירא, שה"ס מצב הא׳ של המלכות (כנ"ל באות שס"ח ובאות שס"ט) וקול השני, ההולך לענאל, לקרקע דארגווגא, שה"ס המלכות דמצב הב׳ (כנ"ל אות שס"ט) הוא בשליטת קו האמצעי, כי המלכות דמצב הב׳ היא בבחינת קו האמצעי. וז"ש, קלא תניינא וכו׳ גו קרקע אחרא דאיהו בנהירו דכל גוונין, כי להיותה בבחינת קו האמצע, היא כלולה מכל הצבעים לבן אדום ירוק, כמו קו האמצעי. משא"כ קרקע זעירא, לא היה בה אלא צבע אדום בלבד כמו קו השמאל. ולפיכך הממונה על קרקע דארגוונא, הוא רב ממנא על ח"י אלף רבוא משריין. כי ח"י מורה על היסוד שהוא קו האמצעי המשפיע אל המלכות דמצב הב'. ואלף ה"ס השפעת החכמה הנקראת אלף, בסו"ה ואאלפך חכמה. ורבוא, ה"ס השפעת החסדים המלבישים את החכמה, שהאורות מתרבים עד אין שיעור. וענאל פירושו עדות אל, כי ענה היא עדות מלשון לא תענה ברעך עד שקר. ונקרא כך משום שהשפעת ו"ק דחכמה הנוהגת בקו האמצעי, מכונה עדות. והממונה על המלכות דמצב הא׳ הנקראת קרקע זעירא, נקרא גליצור, שפירושו הצור גילה, כי מקום גילוי החכמה הוא בעיקר במצב הא׳ של המלכות, והמלכות של מצב הב׳ מקבלת ממנה (כנ"ל באות שס"ז) וע"כ נק׳ גליצור. ועיקר מעלתה של המלכות דמצב הב', היא משום שמקבלת סוד י"ב צירופי הויה מז"א, וז"ש, ותמן בההוא קרקע שקיען י"ב אלף רבוא מרגלאין עלאין, דהיינו שיש בה הכנה שיתגלו בה י"ב אלף רביא מרגלאין מי"ב צירופי הויה דז"א. והם אלף מבחינת החכמה שבהן, ורביא מבחי׳ החסדים שבהן, כנ"ל. ומתי הן מתגלות. לזה אומר, וכד סלקין ניצוצין דחשמל ועאלין דא בדא, דהיינו בזמן שד׳ התנוצצויות של החשמל, שהן ג׳ קוין ומלכות המקבלתם, עולות ונכללות זו בזו, ואז נכללת כל אחת מן ד׳ ההתנוצצויות בג׳ קוין, וד׳ פעמים ג׳ הם י"ב, והן מאירות לקרקע דארגוונא, אז סלקין כל אינון מרגלאין, שהן י"ב אלף רבוא, דאינון שקיען בההוא קרקע, שהיו מוכנים לצאת ממנה כנ"ל, ומטו לגבי תרעא דמזרח דהיינו קו האמצעי שהוא ז"א, שנקרא מזרח. דהיינו שבאים תחת שליטתו, לקבל מי"ב צירופי הויה שבו.
ונודע שקו האמצעי מסתיר הג"ר דחכמה ואינו מתקן אלא הו"ק דחכמה, וז"ש, ותמן שית אלף אלפין תרעין פתיחין, אלף אלפין, היינו החכמה, בסו"ה ואאלפך חכמה, שית, היינו ו"ק, חג"ת נה"י. כי רק חג"ת נה"י דחכמה פתוחים להאיר שם, אבל לא הג"ר דחכמה שהם סתומים ומכוסים.