זהר

שעא) ואנא, חברייא, בההוא שעתא דאסתלקנא מעלמא, רוחא דילי אסתלק ודמך מיד, עד שעתא זעירא דאחייא לי קב"ה, וגופא הוה מית. בשעתא דפתח ברי באינון מלין, כדין פרחה נשמתיה, ואערעת בנשמתא דילי, דהוה סלקא מגו דכיו ומגו טבילה, ואעלת באתר דעאלת, ותמן אתדן דינהא, ואתייהיבו לי עשרין ותרין שנין דחיין, בגין דמעין ומלין דברי, מכאן ולהלאה, אית לי לאשתדלא במה דחמינא, דהא לית לי לאשתדלא במלין דהאי עלמא. כיון דחמינא מה דחמינא, ובעי קב"ה דלא יתאביד ויתנשי מנאי כלום.

פירוש הסולם

שעא) ואנא, חבריא בההוא וכו': ואני, חברים, באותה שעה שנסתלקתי מן העולם, הרוח שלי נסתלק ונפטר מיד, עד שעה מועטת שהחיה אותי הקב"ה, והגוף היה מת. בשעה שפתח בני באלו הדיבורים אז פרחה נשמתו, ופגשה בנשמה שלי, שהיתה עולה מתוך הטהרה ומתוך הטבילה, כנ"ל בסמוך, ונכנסה במקום שנכנסה, ושם דנו דינה, וניתנו לי כ"ב שנה חיים, בשביל הדמעות והדיבורים של בני. מכאן ולהלאה, יש לי להשתדל במה שראיתי. כי אין לי להשתדל עוד בדברים של עולם הזה, מאחר שראיתי מה שראיתי, והקב"ה רוצה שלא יאבד ולא ישכח ממני כלום.