זהר

שעא) תאנא, אתעברת ה״א עלאה ברחימותא וחביבותא דלא מתפרש מנה יו״ד לעלמין. אתעברת ואפיקת וא"ו, לבתר קאים קמה, וינקא ליה. ודא וא״ו כד נפקא, בת זוגו נפקא עמיה. אתיא חסד אתער גביה, ופריש לון, ונפקו גזעין מתחות לעילא, ואתפשטו ענפין, ואסגיאו, ואתעבידת ה״א תתאה. ואתרביאת בענפהא לעילא לעילא, עד דאזדווגת באילנא עלאה, ואתחברו וא״ו עם ה״א, מאן גרים לון. חסד הוא. חסד הוא ודאי. דחבר לון כחדא.

פירוש הסולם

שעא) תאנא אתעברת ה״א וכו׳: למדנו, נתעברה ה' העליונה שהיא בינה, באהבה ובחביבות, שהי׳, שהיא חכמה אינה נפרדת ממנה לעולם. היא נתעברה והוציאה ו׳, שהיא ז״א, שה״ס הו׳ שבתוך הה׳, ואחר כך, עמד לפניה, דהיינו, הו׳ שלאחר י״ה בשם הויה, וינקה אותו. וו׳ זו כשיצאה מן הבינה, בת זוגו, שהיא המלכות. היתה יוצאת עמו, ונמצא ששניהם הם אח ואחות בני הבינה, והם אז דבוקים אחורים באחורים, בא החסד ונתעורר אליו אל ז״א, והפריד אותם זה מזה, ויצאו הגזעים ממטה למעלה, ונתפשטו הענפים, שהם ז״א ומלכות, ונתגדלו ונעשית ה׳ תחתונה. ונתרבו בענפיה למעלה למעלה, עד, שהמלכות, נזדווגת באילן העליון, שהוא ז״א, ונתחברה הו׳ שהיא ז״א עם הה׳ שהיא המלכות. כמ״ש כל זה לעיל (ויקרא אות ק') והם אותם הדברים שאמר לעיל (באות שס״ט) אלא שם אמר בקיצור, וכאן מרחיב הדברים. מי גרם לכל זה, חסד הוא. חסד, הוא ודאי שחבר אותם יחד. (כמ״ש שם).