זהר

שס) א"ל, הא אוקימנא, עד אין סוף, דכל קשורא ויחודא ושלימו, לאצנעא בההוא צניעו, דלא אתדבק, ולא אתיידע, דרעוא דכל רעוין ביה, אין סוף לא קיימא לאודעא, ולאו למעבד סוף, ולאו למעבד ראש, כמה דאין קדמאה אפיק ראש וסוף. מאן ראש. דא נקודה עלאה, דאיהו רישא דכלא סתימאה, דקיימא גו מחשבה. ועביד סוף, דאקרי סוף דבר. אבל להתם, אין סוף.

פירוש הסולם

שס) א"ל הא אוקימנא וכו': א"ל, הרי העמדנו, שדבקותם עולה עד אין סוף. כי כל קשר ויחוד ושלמות הוא להצניע בצניעות את ההוא שאינו מושג ולא נודע, שרצון כל הרצונות בו. דהיינו בא"ס. אין סוף אינו עומד להודע, ולא לעשות סוף, ולא לעשות ראש, ולא כמו אי"ן הראשון, שהוא כתר, הוציא ראש וסוף, מי הוא ראש, היינו נקודה עליונה, שהיא ראש הכל הסתום, העומד תוך המחשבה, שהיא חכמה. כי החכמה יצאה מן הכתר, בסו"ה והחכמה מאין תמצא. ועשה סוף, הנקרא סוף דבר. דהיינו המלכות שהיא סוף כל האורות. אבל שמה באין סוף, לא יש סוף.