זהר

שס) ארבעה בתי דיד: דא אדני. ארבע פרשיין: דא יקו״ק, ובהון מ״ב אזכרות, בתמניא פרשיין, דאתמר בהון י״י בם, דא איהו כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו. ואיהי תכלת שבציצית.

פירוש מעלות הסולם

שס) ארבע בתי דיד וכו׳: האור של ארבעה בתים המאיר בבית דתפלין של יד (עיין לעיל בהקדמה אות קצ״ז) זה מרומז בד׳ אותיות של שם אדנ״י, שהוא שם המלכות. ארבעה פרשיות שהם האור המאיר בתוך הבתים שהם הכלים, זה ד׳ אותיות של שם הוי״ה, ובשמונה פרשיות אלה, דתפלין של ראש ושל יד, יש מ״ב שמות הוי״ה, שנאמר בהם ה׳ בם, שבגימטריא מ״ב, זהו כי היא כסותה לבדה, היינו הטלית, היא שמלתו לעורו היינו התפילין. והיא היינו מלכות היא תכלת שבציצית, כי חוטים הלבנים, ה"ס אורות החסדים. ופתיל תכלת ה״ס הארת חכמה שבמלכות. ונקרא תכלת, (עיין ברע״מ פרשת פנחס אות רנ״ב ד׳ פירושים למה אור קו השמאל שבמלכות שה״ס הארת חכמה נקרא תכלת).
פירוש: ויעש ה׳ אלקים הוא שם מלא, דהיינו אבא ואמא, (עי׳ בזהר בראשית א׳ אות ר״ב) לאדם ולאשתו היינו ז״א ומלכות, כתנות עור וילבישם ה״ס המוחין דחכמה בינה שנמשכין לזו"ן מאו״א, ע״י מצות תפילין. והנה המלכות ה״ס תפילין של יד, הנמתקת ונשלמת ע״י בינה, וכיון שאינה נוקבא שבגופו דז״א, אלא שהיא נוקבא דז״א הנפרדת לפרצוף בפני עצמה, לכן היא לוקחת ממנו כל ד׳ הפרשיות, שהם חו״ב חו״ג דז״א, להיותם פרצוף נבדל ושלם. אלא שהם בבית אחד, ולא בד׳ בתים מיוחדים כמו התפילין דז״א, והטעם הוא, כי פרשה ה״ס האור, והבית של הפרשה ה״ס הכלי, ונודע שמכל זווג נמשך אור וכלי, ולפיכך ז"א שד׳ פרשיות שלו שהם ד׳ המוחין חו״ב חו״ג נמשכים לו בארבעה זווגים, יש לו ג״כ ד׳ בתים לכל פרשה בית לחוד, אבל מלכות נוקבא דז״א שבה עצמה אין שום זווג אלא שמקבלת כל ד׳ מוחין שהם ד׳ הפרשיות בזווג אחד מן ז״א לכן אין לה אלא בית אחד לכל ד׳ הפרשיות, ומ״ש כאן (אות ש״ס) ארבע בתי דיד מתרץ התקונים עצמו לעיל בהקדמה (אות קצ״ז) וז״ל ואי תימא לאו אינון ביד אלא בית אחד חמשאה. עיי״ש ובמעלת הסולם.