זהר

שסט) לבתר אתא ושאיל ליה, אמר חייך רבי, נפשא נפקת מנאי, ומטו לה קמי כורסייא דמלכא, ובעת לאשתארא תמן, אלא דבעא קב"ה לזכאה לך, ואכריזו עלך, זמין הוא רבי ייסא, לסלקא רוחיה, ולאתקשרא בחד אדרא קדישא דזמינין חברייא לאתערא בארעא, והא אתקינו תלת כרסיאן, דקיימן לך ולחברך. מההוא יומא הוו משגיחין ביה בני מתיה.

פירוש הסולם

שסט) לבתר אתא ושאיל וכו': אחר כך בא ושאל לו. אמר, חייך רבי, הנפש יצאה ממני, והגיעה לפני כסא המלך, ורצתה להשאר שם, אלא שרצה הקב"ה לזכותך, והכריזו עליך, עתיד הוא ר' ייסא להעלות רוחו, ולהתקשר באדרא קדושה אחת, היינו באדרא רבא, ולא באדרא זוטא. שעתידים החברים להעיר בארץ, והתקינו שלשה כסאות העומדים לך ולחבירך, ר' יוסי ברבי יעקב ור' חזקיה. שיצאו נשמתם באדרא זו, (כמ"ש בזוהר נשא דף קמ"ד ע"א ע"ש) מיום ההוא והלאה, היו משגיחים עליו בני עירו.