זהר

שסט) ויהי כבואנה בית לחם ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי. דאזלת מאתר הדין, מלייא מכל טבא, מליא מן אורייתא. עמודא דעננא ברישא ביממא, ועמודא דאשתא בליליא. ושרגא נהיר קדמה. ויחמון לה גינתא דעדן, אתר אגריהון טב דצדיקייא. ויחמון לה גיהנם, אתר פירענתהון דרשיעיא. דנידונין ביה על חוביהון, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי.

פירוש הסולם

שסט) ויהי כבואנה בית לחם וגו': ויהי כבואנה בית לחם ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי, שהיא הנשמה, שהלכה מהמקום הזה, דהיינו בשעה שהנשמה היתה בעיבור, במלכות, הנקראת בית לחם, היתה שם מלאה מכל טוב, מלאה מתורה, עמוד ענן היה בראשה ביום, ועמוד אש בלילה. ונר היה מאיר לפניה. והיו מראים לה את גן העדן, מקום השכר הטוב של צדיקים. והראו לה את הגיהנם, שהוא מקום העונשים של הרשעים, שנדונים בו על עונותיהם. שנאמר, בהלו נרו עלי ראשי. שהכתוב סובב על זמן עיבור הנשמה במעי אמה המלכות.